אפר 182013
 

היום בביזפורטל התפרסמה לה הכתבה הבאה על חברת האחים נאוי תחת הכותרת הבאה – "דש ברוקראז' שוריים על האחים נאוי: מזהים אפסייד של 43% במניה". למזלי הטוב, את הפוסט המפורט על החברה (ובו גם אני הגעתי לאפסייד של כ50%) פרסמתי כבר לפני כשבוע כך שלשמחתי אי אפשר להאשים אותי בהעתקה, וכדי שלא ייווצר הרושם המוטעה שאני מתלונן – אז ממש לא, ההפך הוא הנכון כמובן, אני שמח על סוג כזה של כתבה משתי סיבות עיקריות:

  •  קיים אדם\גוף נוסף (לפחות) שמזהה כמוני את איכות החברה והאפסייד שטמון במחירה הנוכחי.
  •  החברה הזו זקוקה לחשיפה חיובית ולו רק בגלל שהיא חברה ציבורית צעירה יחסית שאני מניח שמשקיעים רבים לא מודעים לקיומה.

אגב, זו לא הפעם היחידה שהחברה הוזכרה בתקשורת היום, בבוקר כלכליסט פרסם גם הוא כתבה שקשורה לחברה בה הוא חשף שהחברה נתנה לחברת הנדל"ן חבס הלוואה של 15 מ'   עוד נכתב שם שתמורת ההלוואה שיעבד חבס מגרש בת"א בשווי 43 מ' ש"ח, גם פה, אני מוכרח לומר שהופתעתי לטובה מאיכות הבטחונות ושאני מקווה שהמקרה הזה מעיד במשהו על הכלל – אם כן, אז אני הרבה יותר רגוע..

ורק כדי להסיר כל ספק – הכותרת נכתבה בהומור Wink.

אפר 122013
 

לאחרונה, מניית האחים נאוי – התוספת האחרונה לתיק שלי סיפקה לי את ההזדמנות לחוויה מתקנת (לפחות כך אני מקווה). בעבר כבר כתבתי פוסט על חברת האחים נאוי, ובעדכון לפני חודש גם ציינתי שרכשתי את המנייה. בפוסט הראשון שלי על החברה עשיתי טעות של טירונים ופיספסתי את שווי השוק האמיתי של החברה (עקב כמות גדולה של אופציות לא סחירות שמשום מה נעלמה מעיניי) אבל בכל השאר דווקא פגעתי לא רע ולכן למי שלא מכיר את החברה ופעילותה אני ממליץ לחזור ולקרוא את הפסוט הקודם. מאז אותו פוסט זרמו קצת מים בירקון, והחברה עשתה מספר מהלכים שגרמו לי לחזור ולבחון אותה שוב וגם הפעם בדיוק כמו בפעם הראשונה היה לי קשה לעצור את ההתלהבות ולכן לאחרונה הוספתי עוד מניות לאלו שקניתי לפני חודש והיום החברה תופסת פוזיציה מאד מכובדת אצלי בתיק.

מה שכאמור גרם לי לשוב ולבחון את רעיון ההשקעה הזה הן מספר התפתחויות חיוביות שקרו ועומדות לקרות לחברה ושלדעתי מהווות פוטנציאל להצפת ערך בטווח הקצר-בינוני.  לא מדובר בשינויים שמגיעים מפעילות החברה אלא בשינויים שעשויים לסייע בחשיפת המנייה ובהבאתה למודעות של משקיעים נוספים. כבר היום אני מאמין שמדובר בחברה מעולה רק שהשוק מסיבותיו שלו עדיין נוהג בה בחשדנות – בכל אופן, לא בכל יום רואים חברה בורסאית לניכיון שיקים. אבל כשבוחנים את דוחות החברה קשה להתעלם מהעובדה שיש פה עסק מצויין ולכן אני מעריך שההתפתחויות הבאות יביאו את ציבור המשקיעים להבין את מה שיש להם מתחת לאף. ההתפתחויות עליהן אני מדבר הן אלו:

  • בפברואר השנה החברה בחרה להפיץ למוסדיים כ5 מיליון מניות שהוו כ20% מהון המניות של החברה במחיר 10.7 ש"ח. אלטשולר-שחם רכשו בחרו לקחת חלק בהפצה והיום הם מחזיקים כ-5.3% ממניות כמו כן סביר להניח שגופים מוסדיים אחרים בחרו להשתתף אך לא עברו את הסף כדי להחשב כבעלי עניין.
  • לאחר תהליך הפצת המניות הכריזה החברה על מדיניות דיבידנד של 25% מהרווח הנקי (עם סף מינימום של 5% תשואה שנתית), ברגע שיגיע הדיבידנד הראשון אני מאמין שמשקיעים נוספים יבחינו בחברה.
  • בעדכון המדדים הקרוב שיתבצע ביוני החברה כנראה ותכנס למדד יתר 50, עובדה שעשויה להגדיל את הביקוש והחשיפה לנייר.

קצת על העסק:

לפני שנתחיל לעבור על המספרים אני אזכיר למי שלא קרא את הפוסט הראשון במה בכלל מדובר,  חברת האחים נאוי עוסקת במימון חוץ בנקאי וליתר דיוק – בניכיון המחאות דחויות. המודל שלהם הוא די פשוט להבנה, הם מקבלים המחאות דחויות וגובים עמלה על פדייתן. לחברה שני סוגי לקוחות, רוב הלקוחות (80% בשנת 2012) הם כאלה שמפקידים המחאות דחויות שקיבלו מצד שלישי,  שאר הלקוחות (20% בשנת 2012) מפקידים המחאות אישיות תמורת מזומן. במועד הפקדת ההמחאה החברה משלמת למפקיד את סכום ההלוואה בניכוי העמלה שהם גובים. כמו כן חשוב לציין שהחברה פועלת רק אל מול גופים עסקיים ולא נותנת שירותים לאנשים פרטיים ומשקי בית.

את הפעילות שלה מממנת החברה ע" הונה העצמי ואשראי שהיא לוקחת מהבנקים וכרגע יתרת האשראי שלה עומדת על כ640 מ' ש"ח. כך יוצא שהנואי'ס משלמים לבנק כ3-4% לשנה על האשראי ובינתיים מגלגלגת אותו מספר פעמים לאורך השנה מה שמביא אותה לתשואה של בין 10% ל 15% על אותו הכסף. את שיעור העמלה\ריבית שהיא גובה היא קובעת לפי היכרותה עם בעל ההמחאה ופרק הזמן עד לפדיונה – כאשר רוב ההמחאות הן לפרקי זמן של בין חודש לארבעה חודשים.

כדי להמחיש את מודל הפעולה של החברה אני אתן דוגמא – יוסק'ה ובניו הם קבלני חשמל שכרגע סיימו עבודת חשמל גדולה למשה קבלן הבניין. משה שילם ליוסי 100 א"ש בצ'ק שוטף + 60 – למה תשאלו? כי ככה משלמים קבלנים בשם משה. אבל ליוסי יש פועלים שצריך לשלם להם, האשה רוצה לקנות נעליים חדשות והפרויקט הבא כבר מתחיל והוא עדיין לא קנה חומרים. אם ילך לבנק יבקשו ממנו בטוחות ושאר ירקות יקח זמן עד שיוסי יראה את הכסף, אז יוסי הולך לנאוי'ם, ואומר להם – קחו 100 א"ש ותביאו לי 97 א"ש, הנאוי'ם שמכירים גם את יוסי אבל יותר חשוב, מכירים את משה ויודעים שהצ'קים שלו הם בסדר מסכימים ועוד באותו היום המזומן בבנק. הנאוים הרויחו 3% בחודשיים וגם ליוסי לא רע בכלל , הפועלים קיבלו משכורת, האישה הלכה ביום שישי עם החברות לכיכר המדינה והוא אפילו קיבל הנחה של 10% על החומר לפרויקט הבא בגלל ששילם במזומן. פשוט לא ? עכשיו צריך לדמיין שזה קורה 6 פעמים בשנה והנה אנחנו מגיעים ליופי של תשואה.

האחים נאוי – ניתוח כלכלי.

  • שער מניה: 11 ש"ח
  • מס' מניות: 26,474,061
  • שווי שוק: 302 מ' ש"ח *
  • הון עצמי: 150 מ' ש"ח

* לחברה יש גם 1,176,805 כתבי אופציה סחירים בכסף

מאזן החברה

 

בפוסט הקודם דיברתי על מאזן החברה ועל העובדה שהוא נקי לחלוטין מחוב ארוך טווח. אז העניין הזה לא השתנה מאז, כמו גם העובדה שכמעט וכל הנכסים של החברה הם בצורת אשראי לקוחות שהוא "חומר הגלם" בו החברה משתמשת ליצירת הכנסותיה. עוד מעניין לראות זה שלחברה כמעט ואין רכוש קבוע, סך הנכסים הקבועים (14 מ') הוא זניח ביחס לכלל המאזן וגם הוא ברובו מכיל הלוואות שניתנו ללקוחות שמועד פרעונם ארוך משנה. בקיצור ניתן לומר שכל הנכסים של החברה הזו עובדים בלייצר ריבית.

בעקבות הרווחים של השנה האחרונה גדל ההון של החברה וכרגע הוא מהווה כ23% מסך המאזן, כאשר שאר ההון מגיע מהלוואות בנקאיות (מסגרות אשראי) לטווח קצר ולכן מסווג כחוב שוטף.

כבר במבט ראשון במאזן ברור שזהו אינו מאזן של חברה תעשייתית, העובדה שצד הנכסים רובו ככולו מורכב מאשראי לקוחות עם מעט מאד נכסים קבועים מזכירה יותר מאזן של בנק. אבל כשמסתכלים על הצד השני רואים משהו שלא רואים במאזן של בנקים, החברה פועלת במינוף נמוך של כ 1:4 שיותר מאפיין חברות שירותים או חברות תעשיתיות ופחות מאפיין בנקים וחברות פיננסיות שבדר"כ ממונפות פי כמה וכמה. בקיצור – יש לנו פה עוף מוזר.

החלק הכמותי 

בואו נסתכל על תוצאות החברה מיום הפיכתה לציבורית בינואר 2011. אם עד עכשיו התלבטתי איך לנתח את החברה הזו, כשרואים את מבנה דוח ההכנסות שלה התשובה היא ברורה – האחים נאוי הם אכן סוג של בנק. דוח ההכנסות שלהם בדיוק כמו זה של חברות הבנקים מתבסס על הכנסות בניכוי הוצאות מימון, חובות מסופקים והוצאות הנהלה, בלי שום זכר למושגים כמו רווח גולמי או תפעולי. בקיצור, מעכשיו ואילך ברור לי שאני צריך להתייחס אל החברה כמו אל בנק ולכן לבחון ולתמחר אותה על פי אותם הקריטריונים.

אבל איך מתמחרים את זה ?

מכיוון שהחלטתי להתייחס אל ה"אחים נאוי" כמו בנק, אני אניח שהם צריכים להיות מתומחרים ומוערכים כמו בנק. אבל מכיוון שאף פעם לא תמחרתי בנק או כל חברה פיננסית אחרת לצורך העניין, חשבתי שהדבר הכי פשוט יהיה לבצע מעין תמחור השוואתי ע"י השוואת מכפילים, כלומר להשוות אותם לבנקים אחרים ובצורה כזאת לנסות ולהגיע אל המחיר ההוגן שלהם. לצורך כך, בחרתי רשימה של 4 בנקים שנסחרים בבורסה בת"א כדי לנסות ולהבין את הדרך בה הם מתומחרים. הטבלה הבאה מכילה את שמות הבנקים כאשר לכל בנק אני מציג את נתוני התשואה על ההון, מכפיל ההון, מכפיל הרווח והמינוף.

כאשר מסתכלים על שלושת השורות הראשונות בטבלה ניתן ללמוד מספר דברים, הדבר הראשון הוא שכצפוי, מכפילי ההון שניתנים לבנקים בארץ אכן מבוססים על גובה התשואה על ההון אותה הם מציגים. נתון זה כאמור אינו מפתיע ורק הגיוני הוא ששוויו של הבנק, יהיה מבוסס על התשואה שהוא מייצר. עוד ניתן לראות שהמינוף הממוצע של הבנקים בארץ הוא 1:16 (הון למאזן ממוצע = 6.1%). בנוסף,החלטתי לתת לבנקים "ציונים" שמייצגים את איכותם ולצורך כך שיקללתי את התשואה על ההון יחד עם המינוף – המכפלה של שניהם היא בעצם הציון לאיכות הבנק. המינוף משפיע ישירות על התשואה על ההון מחד ועל הסיכון מאידך ולכן כדי למנוע הטייה מעלה של התשואה ע"י מינוף יתר חשבתי שנכון לשקלל אותו ב"ציון" שאותו מעניקים לבנק  – כאן ניתן לראות (במקרה או שלא) שהבנקים "מסתדרים" לפי הציון המשוקלל. בציון המשוקלל אני אשתמש אח"כ כדי להשוות את החברה לבנקים.

הנתון המעניין ביותר בטבלה הוא מכפיל הרווח ההממוצע, ערך מכפיל הרווח יוכל לשמש אותי כדי לנסות ולגזור את מכפיל ההון שבו אמורה להיסחר חברת האחים נאוי. מכפיל הרווח שווה בעצם ליחס שבין מכפיל ההון לתשואה על ההון ולכן אם נגזור מכפיל ממוצע לענף נוכל להשתמש בו כפקטור שאותו נכפיל בערך התשואה על ההון כדי לקבל את מכפיל ההון בו החברה אמורה להסחר. כדי לוודא שהחישוב הזה ברור, הנה הנוסחא:

כלומר אם אני רוצה לחשב את מכפיל ההון שבו אמורה החברה להיסחר בהנחה שהיא בנק ממוצע, אני אוכל לעשות זאת ע"י הנוסחא הבאה:

מהנוסחא ניתן לראות שמכפיל ההון הטיפוסי של האחים נאוי צריך להיות 2.87 (8.2 * 0.35) כלומר אם נעריך את החברה כפי שמעריכים בנק ממוצע שווי השוק שלה צריך להיות גבוה ב43% מזה של היום.

אני חושב שדי ברור שהתרגיל המתמטי שעשיתי למעלה הוא בסך הכל הפשטה של כל העניין, זה אמנם נכון שהתשואה על ההון של הבנק היא אכן המדד המקובל ביותר לאיכותו אבל מי אמר שכל הבנקים צריכים לקבל את אותו מכפיל רווח ? כבר בטבלה למעלה ניתן לראות שלמרות שלמזרחי טפחות (הבנק האיכותי בחבורה) יש את מכפיל ההון הגבוה ביותר לבינלאומי יש את מכפיל הרווח הגבוה ביותר. אז אם מכפיל ההון מעיד על איכות הבנק (מכיוון שהוא נגזר מהתשואה על ההון) על מה מעיד מכפיל הרווח? התשובה היא שמכפיל הרווח בדר"כ יעיד על הציפיות לעתיד, אם לדוגמא אנו מעריכים שבנק מסוים ימשיך ויצמח (יותר מהבנקים האחרים) קרוב לודאי שנעניק לו מכפיל יותר גבוה ולהיפך. כלומר לא בטוח שהמכפיל הממוצע של הבנקים 8.2 הוא המכפיל הראוי לשימוש גם כאשר מדובר באחים נאוי.

אז כדי שנוכל לדבר על ציפיות לעתיד בואו ונחזור אל סיכום תוצאות החברה ונסתכל בו שוב.

אם נשווה את תוצאות 2011 לאלו של שנת 2012 מתקבלת תמונה של צמיחה משמעותית בהכנסות וברווחים, מצד שני ממבט רבעוני על 2012 ניתן לגלות שמגמת הצמיחה נחלשה ושהחברה "התייצבה" על רמת הכנסות ורווחים מסויימת. כלומר לא ברור אם החברה תמשיך לצמוח ב2013 או שמא תתיצב על רמת הרווחים הנוכחית.

מה שכן מאד בולט כשמתסכלים טבלת ההכנסות הוא מגמת הירידה בתשואה על ההון, ניתן לראות שלמרות הצמיחה המשמעותית שהשיגה החברה היא לא הצליחה לשמור על רמת התשואה על ההון שהיא הציגה ב2011. העובדה הזו לא ממש מפתיעה מכיוון שכדי לשמור רמת תשואה על ההון של 47% צריך לצמוח ב47% (לפחות כל עוד לא מחלקים מקטינים את ההון ע"י דיבידנדים) וזה ממש לא פשוט. כאשר בוחנים את התשואה על ההון על בסיס רבעוני ניתן לראות כי הרווח הנקי הרבעוני הממוצע לאורך 2012 היה כ13מ' ועל כן ההון העצמי גדל בכ13 מ' כל רבעון. מכיוון שרמת הרווחים נשארה זהה התשואה על ההון ירדה מ45% ברבעון הראשון ל35% בסוף השנה. כפי שראינו קודם התשואה על ההון היא בעצם מדד עקרי בתמחור הבנק אז אולי העובדה שהיא נמצאת במגמת ירידה היא זו שבעצם מביאה את הבנק להסחר נמוך מהבנקים האחרים. במילים אחרות – נראה שהשוק לא מאמין (בצדק כנראה) שהתשואה על ההון הנוכחית (35%) הינה מצייגת ועל כן מתמחר את הבנק בהתאם.

אם נחזור לתמחור הנוכחי של הבנק נראה שכרגע הוא נסחר במכפיל הון של 2, אם נניח שהשוק מתמחר אותו כמו בנקים אחרים נקבל שהתשואה על ההון אותה בוחר השוק כמייצגת במקרה זה היא 24% (מכפיל הון חלקי מכפיל רווח טיפוסי: 2/8.2=0.24) אבל האם יש לזה ביסוס ? כדי לבחון את זה החלטתי לבנות שתי תסריטי הכנסות לשנתיים הבאות ודרכן לבחון את התפתחות הון החברה והתשואה עליו. טבלה אחת הניחה אפס אחוז צמיחה והטבלה השנייה הניחה צמיחה מתונה של 10%. את הטבלאות בניתי תחת ההנחות הבאות:

  • מדיניות הדיבידנד של החברה 25% מהרווח הנקי הרבעוני – כלומר ההון העצמי בכל רבעון גדל רק ב75% מהרווח הרבעוני (25% יצאו כדיבידנד).
  • הרבעון המייצג הוא ממוצע של ארבעת רבעוני 2012.
  • בטבלת ה-10% צמיחה, הצמיחה בין כל רבעון לקודמו היא לינארית ב 2.5% (בכל הפרמטרים בטבלה כלומר גם ההכנסות וגם ההוצאות צמחו בצורה לינארית).
הטבלה מעל מסכמת את נתוני שתי הטבלאות כמו גם את הנתונים הנוכחיים. מהטבלה ניתן לראות שבתסריט של אפס צמיחה ערך התשואה על ההון בסוף התקופה הוא 22.5% ואילו בהנחה של 10% צמיחה הוא 26%. כלומר, בהנחה שהאופק אליו מתייחס השוק הוא של שנתיים, ניתן לומר שהשוק מתמחר היום (24%  תשואה על ההון) מצב ביניים של בין צמיחה אפסית לצמיחה מתונה מאד.

עוד דבר מעניין הוא שווי השוק העתידי למנייה לאחר התקופה. בהנחה שהשוק יתמחר את המנייה לפי אותו מכפיל ההון בו הוא מתמחר אותה היום (כלומר 2) אנו מקבלים תשואה של כ-60% על שווי השוק הנוכחי בשנתיים וכל זה צריך לזכור קורה כאשר מדובר על צמיחה מאד נמוכה עד לא קיימת. מה יקרה במידה והחברה תצליח להשיג צמיחה גבוהה יותר? במקרה כזה, הגיוני שהמכפיל צריך להיות גבוה יותר מ-8 אבל מה שחשוב לא פחות זה שהתשואה על ההון וההון בסוף התהליך יהיו גם הם גבוהים יותר.

השוואה לבנק מזרחי טפחות

לסיום החלק הכמותי וכדי להבהיר למה אני חושב שהאחים נאוי הם חברה איכותית אני רוצה להשוות אותה לבנק שהיום נחשב לאיכותי ביותר בישראל – בנק מזרחי טפחות. לצורך העניין השתמשתי באותו פקטור שיקלול אותו הצגתי בטבלת ההשוואה בין ארבעת הבנקים כדי לחשב את הציון לחברה היום ובעוד שנתיים על פי שני התסריטים שהצגתי קודם.
מהטבלה מעל ניתן לראות שה"ציון" שמקבלת החברה גם היום וגם בתסריטי הצמיחה האפסית\נמוכה לעוד שנתיים הוא גבוה משמעותית (פי 10 ויותר) מזה של בנק מזרחי שנחשב לטוב בחבורה. אז נכון שגם כאן, כמו קודם מדובר בהשוואה פשטנית אבל עדיין ניתן לראות את ההבדל המהותי בין החברות. האחים נאוי בעצם מספקים תשואה על ההון גבוהה יותר תוך שימוש במינוף נמוך יותר.

החלק האיכותני

בחלק הקודם עסקתי במספרים שהראו שמדובר בחברה זולה (למרות שנסחרת בפי 2 על ההון), עכשיו אני רוצה לדבר על הפן האיכותני וגם פה אני אשתמש בהשוואה כללית לבנקים כדי להעביר את הנקודה.

עסק מאד פשוט להבנה:

לפני שפגשתי את האחים נאוי חשבתי שבנקים הם עסק מסובך להבנה, אבל כבר מקריאה ראשונה של דוחות החברה הבנתי שלפחות במקרה שלהם לא כך הדבר. מה שהחברה עושה הוא פשוט להפליא – היא מאפשרת ללקוחותיה להפקיד אצלה המחאות דחויים ומשלמת להם במזומן את סכום הצ'ק בניכוי העמלה שלהם. כמובן שלפני כן הם בודקים את מקור הצ'ק ושגובה העמלה שהם גובים הוא בהתאם לסיכון ולזמן הפירעון. זה כל הסיפור – מאד פשוט ולכן גם הדוחות שלהם פשוטים לקריאה והבנה – מבחינתי זו היה סוג של תרגיל ב"קריאת דוחות בנקים" למתחילים.

אין חשיפה משמעותית ללקוח בודד:

בניגוד לבנקים שבהן נמצא לפעמים חשיפה של יותר מ-15% מיתרת האשראי ללקוח בודד או יותר (מה שהם קוראים חשיפה לקבוצת לווים והתקשורת מכנה "טייקונים") אצל הנאוי'ם העסק מפוזר הרבה יותר טוב והחשיפה ללקוחות נמוכה יותר. המושך הגדול ביותר של החברה מהווה 4.4% מכלל היתרה כאשר השניים הבאים אחריו נמצאים כבר ב1.5% ומשם זה ממשיך לרדת.

מינוף נמוך יחסית לתחום:

כבר ראינו קודם שהמינוף בו פועלת החברה הוא נמוך פי 4-5 מזה שבו פועלים הבנקים מה שגורם לרמת הסיכון בהשקעה להיות נמוכה משמעותית. בהקשר לסעיף הקודם – במקרה של אי החזרת חובות של קבוצת לווים באופן תיאורטי קיים סיכוי שכל הונו העצמי של הבנק ימחק. אצל הנאוי'ם בגלל המינוף והפיזור הסיכון הזה נמוך משמעותית – לפחות בכל מה שקשור בלווה בודד. כמו כן ככל שמגמת הגידול בהון העצמי תימשך – כנראה שרמת המינוף תמשיך ותרד.

שכר ההנהלה ומצבת עובדים:

טוב פה זה כבר די ממש קיצוני, אבל אם נחבר את השכר והעמלות שמקבלים חמשת  נושאי משרה הבכירים בחברה גם יחד נגיע ל2.3 מ' בשנה – סכום שנמוך משכרם השנתי של רב מנהלי הבנקים בארץ. רק לדוגמא – מנהל הכספים ומנהל השווק של החברה מרוויחים כ-30 א' שח בחודש, שכר של מהנדס מנוסה בהייטק – לא טיפוסי לחברה בורסאית בשווי 300 מ' ש"ח. גם העובדה ששני האחים שמחזיקים בכ70% ממניות החברה מרוויחים יחד שכר נמוך מ700 א' ש"ח בשנה מביאה בעצם את האינטרסים שלהם להיות חופפים לאלו של המשקיעים, כלומר גם הם כמוני "תלויים"  בדיבידנדים ועלייה בשווי השוק כדי להרוויח.

יחס חובות מסופקים:

אני מניח שאלה מכם ששרדו עד כאן בטח חושבים לעצמם שהחברה הזו מפרישה סכומי עתק לחובות מסופקים\אבודים עקב המחאות שלא כובדו – אם כן אז אתם טועים. סכום ההפרשה לחובות מסופקים של החברה ב2012 היה שמהווים 0.53% מתיק האשראי, יחס זה אינו רחוק כפי שניתן לחשוב מאלה של הבנקים, לדוגמא בנק מזרחי דיווח ב-2012 על 0.22% מהמאזן. כלומר בסופו של יום האחים נאוי מגיעים ליחסים לא רעים בכלל גם בתחום הזה.

חשיפה נמוכה לשינויי מדיניות הריבית והפרשי מטבע:

רב האשראי שמעניקה הקבוצה ללקוחותיה הוא אשראי לטווח קצר של מספר חודשים (זמן הפרעון של 83% מהאשראי שלהם הוא מתחת לארבעה חודשים) ועל כן סיכון החשיפה שלה לשינוי הריבית לאחר מתן ההלואה הוא נמוך יחסית, זאת בניגוד לבנקים שחשופים הרבה יותר לשינויי ריבית עקב מתן הלוואות ארוכות טווח. בנוסף הקבוצה אינה חשופה כלל להפרשי מטבע מכיוון שכל עסקיהם נעשים בשקלים בלבד.

ממוצבים טוב גם לקראת האטה כלכלית:

במקרה של האטה כלכלית החברה כמו שאר המשק כנראה שתחווה ירידה בפעילות שתתבטא בירידה בהכנסות וברווחים אבל מן הצד השני בתקופות כאלה הבנקים  מקשיחים את מדיניות האשראי שלהם מה שמעלה את הצורך למימון חוץ בנקאי ועל כן סביר להניח שמעגל הלקוחות של החברה יתרחב כך שכאשר הכלכלה תשוב לסייקל החיובי – הקבוצה תוכל להמשיך ולהנות מהלקוחות החדשים.

ויש גם סיכונים כמובן..

רגולציה:

כיום החברה בעצם נהנית משני העולמות, מצד אחד היא פועלת כסוג של בנק אך מן הצד השני היא אינה חשופה לרגולציה ולפיקוח כמו אלה של הבנקים. כל עוד שמצב זה יימשך כנראה שהחברה תמשיך להציג ביצועים מעולים כמו אלה שהיא מציגה כרגע אבל במידה והמדינה תבחר לשנות את כללי המשחק (וכבר למדנו בשנים האחרונות שזה לא תסריט בלתי סביר) החברה עלולה להיות מושפעת באופן שיסכן את פעילותה.

אשראי בנקאי:

כרגע מרבית ההון בו משתמשת החברה מגיע מאשראי בנקאי, כל עוד החברה תדע לשמר את מערכות היחסים שלה עם הבנקים המלווים ואף להגדיל את מסגרות האשראי עסקי החברה ימשיכו כסדרם, אבל כמובן שקיים הסיכון שהבנקים (או חלקם) יחליטו להפסיק את ההתקשרויות עם החברה מה שיפגע ביכולת שלה לממן את פעילותה, יקטין את מאזנה ויצמצם את רווחיה. בהקשר הזה, העובדה שהחברה הפכה בורסאית דווקא יכול לסייע לה במידה ותרצה להנפיק אג"ח שיחליף את מסגרות האשראי הבנקאי.

הפסקת צמיחה:

כפי שראינו קודם מגמת הצמיחה של החברה מעט נבלמה בחצי השני של 2012, מכיוון שמדובר בחברה קטנה (יחסית לבנקים) ניתן להניח שהשוק יצפה ממנה להמשיך ולצמוח ובמידה ולא בהחלט יתכן שהיא "תענש" על כך.

חוסר בנתונים הסטוריים:

מכיוון שמדובר בחברה שהפכה ציבורית רק לפני שנתיים, אין מספיק ידע לגבי הסטורית פעילותה. העובדה הזו מקשה עלינו להעריך כיצד תראה התמונה בתקופות שונות של הסייקל הכלכלי, למשל, היה מאד מעניין לראות איך עברה החברה את 2008-9 אבל כאמור מידע כזה אינו זמין.

אין יתרון תחרותי משמעותי:

לפי הבנתי אין לקבוצה יתרון תחרותי מובנה, ובדיוק כמו בכל מה שנוגע לבנקים, הלקוחות קרוב לוודאי שיעברו למי שיעניק להם את התנאים הטובים ביותר. אל מול זה, צריך לזכור שהנאוי'ם פעילים בתחום הזה כבר הרבה מאד שנים ולאורך הזמן יצרו קשרים אישיים עם לקוחותיהם וזה לפחות בחלק מהמקרים יכול להיות מה שעושה וימשיך לעשות את ההבדל.

האטה כלכלית:

למרות היותה של החברה ממוצבת טוב לקראת האטה בכלכלה, עדיין קרוב לוודאי שרווחיה בתקופה שכזו (בדיוק כמו אלו של הבנקים ושל רב החברות במשק) יפגעו משמעותית הן בגלל ירידה בפעילות והן עקב עליית אחוזי ההפרשה לחובות מסופקים.

סיכום והערכת שווי

אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם את הסיבה בגללה אני כלכך אוהב את החברה, המודל הפשוט והיעיל, הרווחיות הגבוהה ופוטנציאל הצמיחה הם שהופכים אותה מבחינתי לעסק מעולה ולכן כרגע אני מאמין שמדובר פה באחזקה שתוכיח את עצמה בטווח הבינוני-ארוך. נכון שיש גם סיכונים ולכן צריך להיות עם האצבע על ההדק בכל מה שקשור לרגולציה ולמצב הרוח של הבנקים אבל כשאני מסתכל על יחס הסיכון סיכוי – מדובר בתוצאה לא רעה בכלל.

בשלב הנוכחי ועד שתתברר מגמת הצמיחה ב2013 אני מציב לחברה שווי מטרה של כ450 מ' ש"ח – כלומר אפסייד של 50% על מחיר השוק היום,  שווי כזה ישים את החברה במכפיל רווח דומה לזה של הבנקים ובמכפיל הון ראוי לאיכותה. כדי שזה יקרה השוק צריך להיחשף יותר למניה ואני מקווה שהתפתחויות עליהן דיברתי בפתיחת הפוסט אכן יסייעו לכך. כרגע נראה שהאתגר העיקרי יהיה לשכנע את השוק שמדובר פה בעסק לגיטימי – אבל אני נוטה לחשוב שהחשדנות תלך ותעלם עם הזמן והרווחים.

אני אסיים בכך שאזכיר שבכתבה בגלובס לפני כחצי שנה אמר אחד האחים שהחלום שלהם הוא להגיע לתיק אשראי של מיליארד ש"ח, במידה וזה יקרה תוך מספר שנים כדי שמירה על איכות החברה כפי שהיא נראית עכשיו זו בהחלט יכולה להתברר כהשקעה מוצלחת..

תזכורת + גילוי נאות – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות האחים נאוי אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך. 

אפר 082013
 

עונת הדוחות האחרונה היתה מגוונת, אל מול כמה דיווחים לא רעים בכלל היו גם כמה שאכזבו. בתיק שלי היום ישנן כ-20 מניות מהבורסה בישראל אבל מכיוון שטרם כתבתי על רובן, אני אעדכן רק לגבי אלו שהוזכרו כאן בבלוג.

דורי בניה – המאכזבת הגדולה.

דורי בניה שדיווחה על ירידה חדה ברווח הגולמי ל4.5% וזו חתכה את הרווח הנקי ברבעון האחרון ועל הדרך גם את סכום הדיבידנד ה"קבוע" שהתרגלתי לקבל .

כבר כתבתי על זה בעדכון הקודם, יש בעיתיות גדולה בצורת ההכרה שלה בהכנסות שגורמת לה מדי פעם "לתקן" את הרווח הגולמי וכך יוצא שמדי פעם רואים שם נפילה חדה ברווח הגולמי ואז (בשאיפה) חזרה לכיוון הרווח הממוצע. ראינו את זה ברבעון האחרון של 2012, ולפני כן גם ברבעון ברבעון השלישי של 2011 בו החברה דיווחה על 4.2% אחוז גולמי שבאו לאחר תקופה ארוכה של 8% . העניין הזה הופך את החברה לדי לא צפויה – אתה אף פעם לא יודע מתי "יבוא עליך התיקון".

 בנוסף לכל הסיפור הזה יש עוד כמה דברים שהטרידו אותי בנוגע להשקעה:

1) חילופי הנהלה – בשנה האחרונה עזבו שם מספר אנשי מפתח ביניהם המנכ"ל ומנהל הכספים ללא שום הסבר מצד החברה – זה לכשעצמו גרם לי להרגשה של אי נוחות. כבר כתבתי בעבר שמהלך כזה בו נושאי משרה בכירים מתפטרים ללא כל סיבה ידועה הוא בדר"כ סימן שלילי או במקרה הטוב נייטרלי, חיובי כנראה שזה לא. עוד הפריע לי שבסופו של דבר לא ממש מינו שם מנכ"ל חדש והפכו את המנכ"ל הזמני (שהיה בעבר יו"ר הידרקטוריון) למנכ"ל בפועל – המהלך הזה מרגיש לי כמו סתימה זמנית.

2) צבר ההזמנות של החברה נמצא במגמה שלילית – הצבר היום הוא כ2.7 מיליארד בהשוואה לצבר של 3.6 מיליארד בשנה שעברה. כשמשווים את צבר הרבעון הראשון בין השנים 2011 ל-2012 מקבלים צבר של 500 מ' השנה אל מול  700 מ' בשנה שעברה. גם במבט שנתי יש ירידה מ2.5 מיליארד צבר לשנת 2012 ל1.6 מיליארד ל2013 וזה בהחלט אינדיקציה לא חיובית. כשמסתכלים על הצבר הנוכחי ניתן לומר בסבירות גבוהה ש2013 תהיה שנה חלשה מ2012.

3) החברה יוצאת להנפקת אג"ח (70 מ' ש"ח שלטענתם ישמשו לפעילות שוטפת) ולי כרגע לא ממש ברור מה הם הולכים לעשות עם הכסף מכיוון שעל פניו איו להם כרגע בעיית נזילות. מה שכן, המהלך הזה יכול להעיד על קשיי נזילות שהם צופים באופק. להזכירכם, אחד הדברים שאהבתי בחברה הזו הוא היותה נטולת חוב פיננסי וכעת נראה שזה עומד להשתנות מבלי שברורה הסיבה. בחוב פיננסי כמו אג"ח (שנושא עימו הוצאות מימון) צריך להשתמש בצורה נכונה כדי לייצר ערך ולכן עד שלא יתברר מהי מטרת הגיוס, מדובר בעוד גורם שבטווח הבינוני אפשר ויעיב על השורה תחתונה.

 בעקבות כל הגורמים האלה החלטתי למכור את האחזקה שלי במניה. עניין החלפת המנכ"ל והסמנכ"ל היום ידועים כבר מזמן ולמרות שלא אהבתי את זה השלמתי עם זה, האכזבה מהדיבידנד הנמוך ומתוצאות הרבעון הרביעי גרמו לי למכור את חלק נכבד מהמניות שהחזקתי סמוך לפרסום הדוח אבל עדיין השארתי חלק מהמניות במחשבה לחזור במידה והמחיר ירד אבל מה שגרם לי לוותר על העניין באופן סופי היה הסיפור של הנפקת האג"ח שהתחיל לצבור תאוצה לאחרונה – מבחינתי זה היה כבר הקש ששבר את גב הגמל ובשבוע שעבר מימשתי את מה שנותר לי מהנייר. חושב לי להבהיר שאני עדיין חושב שהחברה זולה ואיכותית ומאמין שבהחלט יכול להיות שבזמן הקרוב יבוא מהלך חיובי. אני גם מזכיר שברקע עדיין מרחפת לה האפשרות שהחברה תימכר ע"י הבעלים (לפי הפרסומים בגלובס) בפרמייה על מחיר השוק – מהלך כזה הוא בהחלט בעל פוטנציאל להצפת ערך להציף ערך. בנוסף לכל, בימים האחרונים שמתי לב לזה שיש מי שקונה במנייה בצורה שיטתית ולכן יכול להיות שמישהו כבר יודע על חדשות חיוביות מעבר לפינה, אבל מבחינתי, בשלב זה לפחות, הסיכון וחוסר הבהירות גוברים על הסיכוי ולכן אני בוחר לעמוד בצד.

 אם לסכם את ההשקעה בדורי, אמנם לא הפסדתי כסף ובסיכומו של יום אף יצאתי ברווח  קטן של כ12% על הפוזיציה הזו (החישוב כולל את שלושת הדיבידנדים שהתקבלו) אבל אני לא חושב שאפשר לכנות את זה כהצלחה, קניתי את דורי מכיוון שחשבתי שיש פה עיוות גדול בתמחור ומשהו שהשוק מפספס, בדיעבד הסתבר שגם אני פספסתי בעיקר בזה שהתעלמתי מצורת הדיווח המיוחדת והבעייתיות שבה. אז כמו שאמרו רבים לפני  – "החיים זה בייצפר"  ואני למדתי פה עוד שיעור…

 טלסיס – עוד מאכזבת

את מניית טלסיס אף פעם לא סקרתי כאן בצורה מסודרת אבל היא הייתה הבסיס לדוגמא המספרית בה השתמשתי בפוסט הדוגרות הגדולות חלק ב'. מדובר בחברה שעוסקת בהפצה של רכיבים אלקטרוניים לתעשיית ההייטק.  לפני כמספר שבועות החברה דיווחה גם היא על רבעון רביעי מאד מאכזב עם ירידה חדה בכל הפרמטרים – הכנסות , רווח תפעולי ורווח נקי. בנוסף, החברה גם נתנה סוג של "תחזית" עגומה להמשך הדרך ולכן בשלב זה אני מניח שלא מדובר ברבעון חלש נקודתית ומכיוון שכך בחרתי למכור את כל האחזקה שלי בנייר מיד לאחר פרסום הדוחות ואני אמתין בחוץ כדי לראות את המגמה בדוחות הבאים. חשוב לציין שהחברה עדיין דוגרת על ערימת מזומנים שמנה אבל במידה ואנו אכן צפויים לרדת לרמת הרווחים הנמוכה שנראתה בדוח האחרון, אני מאמין שלא נותר פה יותר מדי אפסייד.

 כעת נעבור ליותר מוצלחות.

 קווליטאו – ממשיכה במהפך

החברה דיווחה על רבעון רביעי חזק מאד עם הכנסות של 5.3 מ' דולר ורווח נקי של  מעל מיליון דולר, זהו הרבעון החזק ביותר שהיה לחברה ב2012 וכל זה למרות שאספקתה של ההזמנה הגדולה עליה דיברתי בפוסטים קודמים נדחתה לשני הרבעונים הבאים ועל כן כלל לא נכללה בו. בעבר הערכתי שהדוח הרביעי יהיה חזק יותר עם הכנסות של 7מ' ורווח נקי של כ2 מ', אבל ההערכה הזו היתה מבוססת על ההנחה התיאורטית שחצי מההזמנה הגדולה תיכלל בו – בפועל כפי שכתבתי זה לא קרה. מה שעוד גרם לרבעון הרביעי להיות חלש מכפי שציפיתי היא העובדה שבמהלכו הוציאה החברה סכום חריג מהרגיל על הוצאות תפעוליות (הנהלה, מכירה ושווק ומו"פ). בניגוד לרבעון טיפוסי בו היא מוציאה כ-2 מ' על סעיפים אלו, ברבעון הרביעי הם הוציאו כ-2.4 מ' כאשר רב העלייה נובעת מהענקת בונוסים ועמלות סוף שנה על מכירות. שני הגורמים הללו גרמו לכך שהרווח ברבעון הרביעי יהיה אמנם יפה מאד אך פחות מזה שהערכתי לפני כחצי שנה, אבל כשאני שם בצד לרגע את האגו שלי ואת העובדה שפספסתי בתחזית, אני חושב שבהחלט יש לי סיבה להיות מרוצה מהתוצאות.

 כשכתבתי את הפוסט הראשון על המנייה זה היה בגלל שהערכתי שמדובר ב-Turnaround  בהתהוות ושהחברה עומדת להיכנס לתקופה מוצלחת יותר בסייקל שלה, בזמן שעבר מאז החברה הוכיחה שזה אכן המצב – מכירות החברה ורווחיה הראו שיפור ניכר מאז וכפי שזה נראה גם השנה הבאה צפויה להתחיל טוב עקב צבר ההזמנות החזק. כמו כן, מספר ימים לאחר הדוח החברה הוסיפה ודיווחה על הזמנה חדשה על סך כ1.5 מ' שמביאה את הצבר לאזור ה9 מ' – ובכך מחזירה אותו לרמות השיא בהן הוא היה בסוף השנה שעברה.

 לסיכום – מאז הפוסט הראשון שלי על המניה בסוף אוקטובר 2012, המנייה אמנם עלתה בכ30% אבל ממש לא בטוח שהיא הגיעה ליעדה הסופי. שווי השוק הנוכחי מביא את החברה להסחר במכפיל רווח נמוך מ- 4.5 ומתחת לשווי הפעילות – ונשאלת השאלה היא אם זהו אכן השווי הראוי לחברה שמראה צמיחה ושיפור עקביים במשך 3 שנים ברציפות, לדעתי, לרגע זה התשובה היא לא ועל כן אני ממשיך להחזיק במנייה.

 אחים נאוי – אמנם לא בנק אבל עדיין…

 לפני כחודש עדכנתי על כניסה להשקעה במניה הזו סביב שער 10.9 ש"ח מכיוון שלדעתי מתומחרת בחסר רציני. מדובר בחברה שנראית לי לא פחות מ"מעולה" בכל פרמטר, שצמחה מאז ההנפקה שלה לפני שנתיים בצורה מרשימה ואני מאמין שגם תמשיך לצמוח בהמשך אם כי בצורה מתונה יותר. עד לפני שלושה חודשים המנייה היתה די תקועה, כנראה בגלל כל הסיפור של האופציות הלא סחירות אבל כעת לאחר שהנושא הזה מאחורינו אני מאמין שלאט לאט השוק יגלה מה באמת יש לו כאן. כבר בעידכון האחרון דיברתי על הקטליזטורים הפוטנציאלים שלטעמי עשויים לסייע להצפת הערך בטווח הקצר-בינוני.

1)      העובדה שאלטשולר-שחם וכנראה מוסדיים נוספים בחרו להיכנס סביב מחיר השוק דאז (10.7 ש"ח) – מחיר זה ממש לא רחוק מהמחיר הנוכחי.

2)      החברה הכריזה על מדיניות דיבידנד של 25% מהרווח הנקי (עם סף מינימום של 5% תשואה שנתית), ברגע שיגיע הדיבידנד הראשון בהחלט קיים סיכוי לכניסת משקיעים נוספים.

3)      בעדכון המדדים הקרוב שיתבצע ביוני החברה כנראה ותכנס למדד יתר 50, וגם זו עובדה שעשויה להגדיל את הביקוש לנייר.

 למה אני חושב שמדובר בהשקעה מעולה? ב2012 החברה הציגה תשואה על ההון של כ35% – עם רווח נקי של 52 מיליון על שווי שוק של 300 מיליון מה שאומר שהיא נסחרת במכפיל נמוך מ-6. לדעתי, לחברה עם ביצועים כאלה מגיע מכפיל גבוה הרבה יותר וזה גם אם תהיה ירידה בקצב הצמיחה בהמשך. בנוסף לכך נראה שהעסק הזה מתנהל ביעילות מרשימה – אין הוצאות על רכוש קבוע אין פחת אין יותר מדי עובדים או סניפים ולכן כל ההוצאות שיש להם הם הוצאות הנהלה ומכירות, הוצאות מימון וחובות מסופקים. את הוצאות המימון משלם הלקוח, וביחס לחובות המסופקים הם בינתיים עושים עבודה לא רעה בכלל – ככה שנכון לרגע זה אין לי בעיה לשלם להם את הוצאות ההנהלה.

ההשקעה פה מעט שונה מאלה שאני עושה בדר"כ, קודם כל לא מדובר בחברה תעשייתית אלא בעסק פיננסי שדומה הרבה יותר לבנק, כמו כן לא מדובר פה במנייה סופר זולה ולכן אני לא מצפה פה לאפסייד מטורף בטווח הקרוב, מצד שני, כל עוד החברה תמשיך לפעול במתכונתה הנוכחית ותציג ביצועים מרשימים כפי שהיא עושה היום אני מאמין שזו יכולה להתברר כהשקעה מצוינת להרבה מאד שנים קדימה. בכל מקרה, בתוך מספר ימים אני מקווה להעלות פוסט נרחב בנוגע למנייה ובו אני מתכוון להסביר בצורה מפורטת יותר את הסיבות לכך שאני כלכך אוהב את ההשקעה הזו.

תזכורת + גילוי נאות – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניית קווליטאו ואחים נאוי אך אני עשוי לקנות או למכור כל אחת מהן מבלי להודיע על כך. 

||

מרץ 072013
 

החודש סוף סוף נכנסנו לעונת הדוחות השנתיים, אז לכבוד העניין חשבתי שהגיע הזמן לבדוק את מצבן של כל החברות אותן סקרתי עד עתה (בסה"כ שלוש לצערי) ולבצע איזושהי הערכת מצב להמשך הדרך.

קווליטאו

מאז הפוסט האחרון שכתבתי על החברה באוקטובר שנה שעברה, הספיקה החברה כבר לשחרר את דוחות הרבעון השלישי. אז אמנם זה באיחור אופנתי של יותר משלושה חודשים אבל אני חושב שיהיה מעניין לנתח את הדוח כדי לנסות ולהעריך שוב את התוצאות הצפויות לנו בהמשך. לפני שנעבור על התוצאות בואו וניזכר בהערכות שלי טרם פרסום הדוח ונשווה אותה לתוצאות בפועל.

כפי שניתן לראות מהטבלה למעלה, לא פגעתי בול אבל בהחלט הייתי בכיוון. אם נתחיל בשורה התחתונה דווקא, אז פה אכן רואים שהחברה עברה לרווח נקי של קצת פחות ממיליון דולר, מכיוון שאת הרבעון הקודם החברה סיימה בהפסד אני חושב שזה בהחלט משמעותי וכפי שטענתי בפוסט הקודם בהחלט יכול לסמן את תחילתו של המהפך. בשורה העליונה, שורת ההכנסות לא פגעתי במדויק, והמכירות בפועל היו נמוכות בכ20% מהצפי שלי. להזכירכם, כדי להעריך את צפי המכירות השתמשתי בסוג של מניפולציה סטטיסטית על צבר ההזמנות. אז מצד אחד כבר מראש היה ברור לי שמדובר בסטטיסטיקה ועל כן הסיכוי לפגוע בול הוא מאד נמוך, מצד שני, זה היה הרבה יותר נחמד אם הייתי טועה כלפי מעלה.

כעת צריך לבחון את הנתונים החדשים ולראות האם הם שופכים אור נוסף על מה שצפוי לנו מהחברה ברבעונים הבאים. מה שברור הוא שבכל מה שקשור לקווליטאו אחד הדברים הכי מעניינים בכל דוח הוא צבר ההזמנות. בדוח הרבעוני האחרון מנובמבר 2012 החברה דיווחה על צבר בגובה של 9.6 מיליון דולר, פה אין שום הפתעה והצבר פשוט משקף את ההזמנה הגדולה שקיבלה החברה באוקטובר שנה שעברה. הזמנה זו כזכור היתה על סך 5.8 מיליון דולר ועל כן ניתן להבין שהצבר מכיל בנוסף להזמנה הגדולה עוד הזמנות נוספות על סך של 3.8מיליון דולר.

בפוסט הקודם כשהערכתי את תוצאות הרבעון הרביעי של 2012 (הדוח הקרוב) הנחתי שההזמנה תתחלק בצורה שווה בינו לבין הרבעון שאחריו (Q1-13) אבל האמת היא שלא ניתן לדעת את זה בוודאות. הסיבה לכך היא שבהודעה על ההזמנה החברה הצהירה שההזמנה תתחלק בין הרבעונים אבל את יחס החלוקה לא נוכל לדעת עד לקבלת הדוח. בפוסט הקודם גם דיברתי על מקדם ה0.74 שבו השתמשתי כדי להעריך את תוצאות הרבעון על פי הצבר בדוח האחרון, אם להמשיך ולהשתמש במקדם הקורלציה הזה מעט פחות מ-3 מיליון דולר של מכירות כבר מובטחות לרבעון ע"י ההזמנות הנוספות (3.8 \times 0.74 = 2.8 מיליון דולר) וכעת השאלה היא כמה הספיקה החברה לספק במהלך הרבעון הרביעי. אם נניח שמדובר בחצי מההזמנה (2.9 מיליון דולר) אנו צפויים להכנסות של קצת פחות מ-6 מיליון דולר (נמוך מעט מהערכה שלי בפוסט הקודם) . אך במידה וחלק קטן יותר מההזמנה סופק ברבעון הרביעי, כמובן שרווחי הרבעון יירדו בהתאם. בכל אופן מה שלא סופק ברבעון הרביעי יסופק ברבעון הבא ולכן גם אם התוצאות הקרובות יהיו חלשות מהצפוי נקבל על כך פיצוי ברבעון שלאחריו.

בנוסף בדיון בנושא עם אחד הקוראים (שאני מאד מעריך), הוא ציין את העובדה שגם הרווח הגולמי בו בחרתי להשתמש בתחזית לרבעונים הקרובים (70%) הוא גבוה מדי, זאת בעקבות העובדה שמדובר בתחילת הייצור של קו חדש של מוצרים. אני נוטה להסכים איתו ולכן סביר להניח שהרווח הנקי יהיה יותר נמוך מזה שהערכתי בפוסט המקורי (2.3 מ' לרבעון) וכנראה יותר באזור של של 1.5 מ'. רווח נקי של 1.5 מ' ברבעון הקרוב יביא את החברה להיסחר במכפיל רווח נמוך מ-3 על רווחי 2012 זאת כאשר צפוי לנו לפחות עוד רבעון חזק אחד.

לסיכום, כפי שזה נראה כרגע איני רואה שום סיבה לשנות את הנחות העבודה המקוריות, אך אולי יש מקום להנמיך מעט את הציפיות. אישית אני עדיין משוכנע שבסיכום שני הרבעונים המדווחים הבאים סכום ההכנסות ינוע באזור ה12 מיליון דולר אבל מכיוון שאכרגע לא ניתן לדעת מה תהיה החלוקה ביניהם רצוי להיות מוכנים לכל טווח ההכנסות בדוח הרבעון הקרוב – בין 3 מיליון דולר במקרה הפסימי ועד ל-6 מליון דולר ויותר במקרה האופטימי. מאז פרסום הפוסט הקודם המנייה עלתה בכ17% (תוך מחזורי מסחר נמוכים) אבל אני מאמין שהטוב עוד לפנינו ולכן ממשיך להחזיק בנייר, כעת לא נותר אלא לחכות לדוח ולגלות.

דורי בנייה

מעט אחרי הפעם האחרונה שבה כתבתי על החברה בנובמבר 2012, פורסם דוח הרבעון השלישי. בפוסט המדובר סקרתי את דוח את הדירוג לאג"ח של החברה (האם – דורי קבוצה) והעלתי את נושא הציפייה לשיפור ברווח הגולמי שהוזכר בו. מעט לאחר מכן כשיצא דוח הרבעון השלישי גיליתי שהרווח הגולמי נותר על כ6.5%, אז פה אין הפתעות. אל תבינו אותי לא נכון – לכשעצמו מדובר באחוז גולמי לא רע בכלל אבל מכיוון שקיוויתי לשיפור קצת התאכזבתי – נו, אולי בדוח הקרוב. בכל שאר הפרמטרים הדוח היה טוב, החברה שמרה על מגמת הרווח עם הכנסות רבעוניות של כ-400 מיליון ש"ח ורווח נקי של 9.4 מיליון ש"ח.

צבר ההזמנות של החברה עומד כרגע על 2.7 מיליארד ש"ח, מדובר בירידה של 10% מהצבר עליו דווח בשני הרבעונים הקודמים (3 מיליארד ש"ח), אני לא עדיין לא בטוח אם לייחס משמעות לנתון זה כרגע (מעבר לתנודתיות),אבל כן חשוב לעקוב ולראות את הצבר בדוח הקרוב כדי לוודא שלא מדובר בהתפתחות של מגמה שלילית.

עוד דבר משמעותי שקרה מאז הפוסט האחרון על החברה, הוא התפטרותו של מנכ"ל החברה – מר יהודה בר און בחודש דצמבר האחרון. למרות שחפרתי בכלי התקשורת לא ממש הצלחתי למצוא איזשהו בדל של מידע קונקרטי לגבי הסיבה מאחורי המהלך. אני חייב להודות שמניסיוני האישי בכל מה שנוגע לאירועים מסוג זה (התפטרות של מנכ"ל או של מנהל כספים) בדר"כ לא מדובר באירוע חיובי, או שהסיבה לכך היא שלילית (לדוגמא – בעיות או שינוי לרעה בעסקי החברה) או שהיא נייטרלית (עניינים אישיים, חוסר הסכמה עם הבעלים). מה שכן יכול אולי להסביר את העניין הוא הכתבה הבאה שחושפת את העובדה שגזית גלוב שמה את החברה על המדף – בהחלט יכול להיות שזה מה שהיא לעזיבת המנכ"ל , אבל זו רק ספקולציה. בכל מקרה לאחר התלבטות החלטתי לשמור על הפוזיציה ולא למכור את המנייה בשלב זה.

בנוסף לעניין המנכ"ל, בחודש שעבר הודיעה החברה על כך שהיא לא זכתה במכרז של חיל ההנדסה של צבא ארה"ב להקמת מתקן ביטחוני בישראל, ההודעה הזו השפיעה מעט על המנייה שירדה עד לשער 511 ואח"כ תיקנה מעט כנראה בגלל ההודעה מהשבוע על כך שהחברה קיבלה פרויקט נוסף בשווי 111 מ' ש"ח וכרגע המנייה נסחרת סביב שער 520.

לסיכום, אם לשפוט על פי שלושת הרבעונים הראשונים של 2012 החברה מרוויחה בקצב של 40 מ' ש"ח לשנה, ואם בדוח הקרוב רמת הרווח הזו תישמר – אפילו מכפיל נמוך מאד של כ5 יביא אותה אל שווי שוק של 200 מ' ש"ח. אם נוסיף לזה את העובדה שבקופתה יושבים להם כ-60 מיליון ש"ח במזומן ושהחברה כבר חילקה 9 מ' ש"ח דיבידנד על רווחי 2012 ובמידה ולא יהיו הפתעות לרעה בדוח הקרוב כנראה שתחלק עוד 3 מ' ש"ח על רווחי הרבעון הרביעי, אני חושב שניתן להמשיך ולומר שהאפסייד נותר גבוה. כל מה שנותר לעשות הוא רק לשבת ולחכות שמר שוק יתעורר ויתחיל לתמחר אותה כראוי.

אחים נאוי

המנייה הראשונה עליה כתבתי כאן היא מניית האחים נאוי, למי שקרא את הפוסט ההוא בטח זכורה ההתלהבות שלי מכך שמצאתי חברה כלכך איכותית שנסחרת כלכך בזול. עוד יותר זכורה (לי לפחות) העובדה שמיד לאחר מכן העירו את תשומת ליבי לכך שטעיתי בגדול בחישוב השווי של החברה כאשר לא שמתי לב לאופציות הלא סחירות בהן החזיקו הבעלים. בזמנו הגילוי המבאס הזה גרם לי לרדת מהעניין ולא להשקיע בנייר.

מאז עברו קצת מים בנהר, והנה הגיע לו שנת 2013 ועמה הרגע בו סוף סוף יכלו האחים לממש את האופציות ולהפוך אותן למניות (ללא תמורה למי ששואל את עצמו) וכך ביום בהיר אחד "קפץ לו" שווי החברה מ-180 ל-300 מ' ש"ח ובא לציון גואל. אך הנאוי'ם לא עצרו שם, ומיד לאחר מכן החליטו למכור כ-20% אחוז מאחזקתם בחברה (בפועל הם מכרו פחות). מטרת המכירה היתה כפולה, לשם התחלה, כל נאוי לקח כ23 מיליון ש"ח הביתה (לא רע בכלל), ובנוסף לכך עצם המכירה הגדילה את כמות המניות הצפות מה שעל פי העיתונות אמור לשפר את הסיכוי שלהם להכנס לאחד המדדים המובילים בעדכון הקרוב. מכירת המניות התבצעה בשער 10.7 ש"ח למנייה כשאת הקנייה הגדולה ביותר עשתה אלטשולר שחם שהפכה לבעלת עניין עם כ-5% ממניות החברה. הנאוי'ם גם לא הסתפקו בכך, ועוד לפני הפצת המניות נתנו סוכריה לקונים הפוטנציאלים בצורת מדיניות חלוקת דיבידנד חדשה של לפחות 25% מהרווח הנקי השנתי עם סף מינימום של 5% תשואה שנתית – מה שנקרא לפנק לפנק…

אם חושבים רגע שוב על התמחור של החברה כרגע, שווי שוק של 300 מ' ש"ח בו היא נסחרת היום מביא אותה להיסחר במכפיל של פחות מ-6 על בסיס רווחי שלושת הרבעונים הראשונים של 2012, כאשר אנו מדברים על חברה שמציגה תשואה פנומנלית על ההון שעומדת כרגע על יותר מ35%. בהנחה שהחברה תמשיך ותשמור על רמת הרווח הזו, אני חושב שהיא תהיה ראויה למכפיל של 9-10 ומכאן שיש פה לא מעט פוטנציאל, מדיניות חלוקת הדיבידנד ואופציית הכניסה למדדים הם רק בונוס שהופך את ההשקעה שם ליותר אטרקטיבית מבחינתי. לסיכום, בעקבות ההתפתחויות האלה, החלטתי לשים מאחורי את ה"מיני טראומה" של המפגש הקודם עם החברה ולקחת חלק בהרפתקה ומאז השבוע שעבר אני מחזיק בפוזיציה במנייה בשער ממוצע של 10.92- עכשיו יש לי עוד דוח לצפות לו..

לסיום

עד כאן לגבי המניות המדוברות, בנוסף למניות אלו התיק שלי מכיל עוד 20 ניירות נוספים שאותם לצערי עדיין לא יצא לי לסקור פה, אך אני מקווה בהמשך להגיע גם אליהם. יכול להיות שזה רק אני, אבל עונת הדוחות הבאה עלינו לטובה, תמיד מזכירה לי את ימי כסטודנט בתקופת המבחנים, כל מנייה שאני מחזיק מרגישה כמו קורס והדוח הוא המבחן – אז בנימה זו אני מאחל לכולנו לסיים את השנה בהצטיינות.

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק בשלושת הניירות המוזכרים אך אני עשוי לקנות או למכור אותם מבלי להודיע על כך.

פבר 182013
 

פרויקט הדוגרות הגדול

לא, הבלוג הזה עדיין לא החל לעסוק בעופות משק, ואני גם לא הולך לכתוב פה מדריך למגדל תרנגולות מטילות מתחיל. העניין הוא שלאחרונה עלה לכותרות נושא ה"דגירה על המזומנים" או יותר נכון "המזומן העודף" במאזן בהקשר של מניית אפל (AAPL) עם הדיון שהוצת בעניינה על ידי דייויד איינהורן (האיש והשורט האגדי). מדובר בנושא מעניין אבל מכיוון שאני לא נוהג לעסוק במניות פרובינציליות ועלומות-שם כמו אפל, אין לי ממש מה לתרום לדיון, מצד שני יכול להיות מעניין לבדוק מה המצב כאן אצלנו באימפריית מניות היתר ואף דרומה משם – אולי גם לנו יש כמה דוגרות שניתן להתגאות בהן. אבל לפני שנתחיל לבדוק מי מהחברות יכולה להתהדר בתואר "דוגרת לתפארת", צריך קודם כל להבין מהן הקריטריונים..

בשביל לדעת מהו מזומן עודף – צריך קודם כל להגדיר מהו מזומן? אז ככה, לצורך הדיון נשתמש בהגדרה מורחבת יותר מזו החשבונאית ונאמר ש"מזומן" הוא נכס ברמת נזילות גבוהה מתוך הנכסים השוטפים של החברה, כלומר מזומנים, שווה מזומנים, מכשירים פיננסיים, נכסים פיננסיים והשקעות לזמן קצר (את חוב הלקוחות אני בוחר להשאיר בחוץ). מעתה ואילך כאשר אני אתייחס למונח "מזומן" אני אתכוון להגדרה המורחבת הזו.

לכל עסק יש מזומן במאזן, השאלה האמיתית היא לכמה ממנו הוא זקוק באמת? וכמה יכול להחשב כעודף? כשחיפשתי ברשת, מצאתי כמה וכמה הגדרות למונח "מזומן עודף". ההגדרה הקצרה והמדויקת ביותר שמצאתי (לטעמי כמובן) היא ההגדרה הבאה – "מזומן שאינו משמש לתפעול החברה". אבל מה זה אומר בדיוק? איך אפשר בדיוק לקבוע כמה מזומן צריכה החברה לתפעולה השוטף? התשובה היא שכנראה אי אפשר, לפחות לא בדיוק, אבל כן אפשר להעריך ברמה סבירה איזה חלק מהמזומן, החברה לא צריכה כדי לפעול. הדרך לעשות את זה מבוססת כמו תמיד על שילוב של הערכה איכותנית וכמותית.

האספקט האיכותני (Qualitative aspect)

באופן איכותני, ניתן לסווג את נכסי המזומן לכאלה שסביר שמשמשים לתפעול החברה אל מול כאלה שאינם נמצאים בשימוש. למשל, כשחברה מחזיקה בתיק השקעות, ניתן להעריך שהיא לא זקוקה לו לצורך פעילותה השוטפת ועל כן לסווגו כנכס עודף. בכל מקרה, את ההחלטות האלה לא ניתן לקבל באופן אוטומטי, צריך לבדוק כל נכס כזה אל מול מצב החברה, כי מה לעשות? כשחברה נמצאת בקשיי נזילות מכירת נכסים פיננסיים יכולה בהחלט לבא בחשבון. עוד חשוב להתייחס לתנודתיות הרווחים של החברה לאורך המחזור הכלכלי, חברה שנוטה לתנודתיות כנראה שתצטרך לרתק יותר מזומן כדי להבטיח שתוכל לעבור גם תקופות של הפסדים ללא בעיית נזילות.

דבר נוסף שחשוב לבדוק זה מהו "אופי" המזומן, ההנחה שכל מזומן שמופיע בסעיף הנכסים שייך לחברה יכולה להיות מאד בעייתית, הדוגמא הטריווילית לכך היא מזומן שנובע מחוב, אצל חברה שזה עתה הנפיקה סדרה חדשה של אג"ח צפוי שנמצא כמות גדולה של מזומן במאזן,  ולכן ברור שבמקרה כזה לא מדובר במזומן שניתן לסווג כעודף. לדוגמא הפחות טריווילית הבאה אני קורא "חובות חבויים", הכוונה כאן היא לחובות קיימים שאינם מקבלים ביטוי במאזן. בסוג כזה של חובות חמקמקים ניתן להיתקל לאחרונה הרבה די הרבה, אני מתכוון לכל נושא הרווחים הכלואים. מסתבר שהרבה מאד חברות מחזיקות במאזניהם מזומן שהגיע מרווחים שנצברו תחת חוקי "עידוד ההשקעות". מדובר ברווחים שעליהם החברה לא שילמה מס, אבל מצד שני גם לא עשתה בהם שימוש שיזכה אותה בפטור ממנו ועל כן המזומן הזה בעצם יושב כבן ערובה במאזן החברה. למזומן מסוג כזה ברור שלא ניתן לתת את שוויו המלא בספרים, זאת מכיוון שעד שלא ישולם עליו מס הוא נמצא בחזקת בן ערובה והחברה לא יכולה להשתמש בו בצורה חופשית (לדוג' אי אפשר לחלקו כדיבידנד).

האספקט הכמותי (Quantitative aspect)

הצד הכמותי של העניין ניתן לביטוי ע"י היחס השוטף שמציגה החברה. ההנחה היא שלכל חברה יש רמת נזילות אופטימלית שניתנת לכימות ע"י היחס השוטף. היחס השוטף כזכור, מבטא את היחס שבין נכסיה השוטפים של החברה להתחייבויותיה השוטפות, כלומר כמה פעמים יכולה החברה לשלם את החוב הקצר שלה באמצעות הנכסים השוטפים שלה?

נהוג לאמר למשל, שיחס שוטף שנע בין 1.5 ל-2 מייצג רמת נזילות בריאה כשמדובר בחברה תעשייתית, ולכן אפשר לאמר (לדוגמא) שבחברה מסוג זה, כל מזומן שמביא את היחס השוטף ליותר מ-2 יכול להחשב כמזומן עודף. לכל תעשייה יש את צרכי ההון החוזר שלה ולכן חשוב להבין את אופי הפעילות של החברה. הגיוני למשל להניח שצרכי ההון החוזר של חברת תוכנה יהיו נמוכים יותר מאלה של חברה תעשייתית עתירת הון חוזר. כדי לוודא את הנחות העבודה, מומלץ לחזור אחורה ולבדוק את צרכי ההון החוזר של החברה בעבר ועל פיהם לנסות ולהעריך מהו ההון החוזר המייצג לו זקוקה החברה בתפעולה השוטף.

אוקיי, אז הערכנו את כמות המזומן העודף במאזן, מה עכשיו?

כעת כשאני כבר יודע כמה מזומן עודף יש במאזן, אני יכול להתחיל ו­לחשוב במושגים של ערך. בסופו של דבר, ההערכה של כמות המזומן העודף היא שלב ביניים בניסיון תמחור החברה ולכן בשלב זה אני שואל שתי השאלות הבאות:

  1. איזה ערך לייחס למזומן העודף במאזן בעת שניגשים להעריך את שוויה ההוגן של החברה ?
  2. האם חלוקת המזומן העודף למשקיעים תטיב או תרע את מצב בעלי המניות ?

השאלה הראשונה היא בעצם סוג של השלמה עם המצב, כלומר היא טומנת בחובה את ההבנה שהמזומן שבמאזן הולך להישאר שם בטווח הנראה לעין, ולכן, כל שנותר לעשות הוא להבין מהו השווי שלו כדי להשלים את פאזל התמחור של החברה כולה.

השאלה השנייה היא יותר ספקולטיבית באופייה והיא בעצם מאפשרת לי להשתעשע ברעיון של חלוקת המזומן למשקיעים. לצורך העניין, מה הייתי מציע למנכ"ל החברה לעשות כדי לייצר הכי הרבה ערך לבעלי המניות במידה וגם לי כמו לאיינהורן, הייתה קרן גידור.

אחרי שאני אענה על שתי השאלות האלה, אני אקבל בעצם שני תסריטי שווי (קרובים או רחוקים אחד מהשני) ואז כל מה שיישאר לי לעשות זה לבחור בשילוב המסתבר ביותר שלהם.

איך להתייחס למזומן העודף בעת הערכת שווי החברה  ?

אחת ההמלצות השכיחות בעולם "השקעות הערך" היא לחשוב על רכישת מנייה כאילו היה מדובר ברכישה של עסק פרטי (Private business valuation). ברב המובנים זה אכן הדבר הנכון לעשות, אבל כאשר מדובר על עודף מזומן בקופה ההמלצה הזו יכולה להיות קצת בעייתית למשקיע הקטן. העניין הוא שרב המשקיעים (כולל אותי כמובן) כאשר הם נתקלים במאזן עם מזומן עודף, נוטים לתמחר אותו במלואו, כלומר, שקל במזומן שווה = שקל שווי. זה באמת יכול היה להיות המקרה במידה והיינו רוכשים את העסק כולו (או לפחות את השליטה בו), אז למשל, היינו יכולים לבחור לקחת את כל המזומן העודף ולחלק אותו חזרה לבעלי המניות, אבל כל עוד אנחנו משקיעים קטנים, אין לנו באמת שליטה על מה שייעשה עם המזומן.

בפועל, כל נכסי המזומן העודף שיושבים במאזן החברה, נתונים לשליטתם של הנהלת החברה ובעלי השליטה בה. העובדה הזו יכולה להיות חיובית במידה ואנו מעריכים שהנהלת החברה תדע לנצל את הכסף כדי לייצר תשואה נאותה, אך במידה ואין לנו בטחון מלא ביכולת של ההנהלה להשקיע את הכסף הזה בצורה יעילה, אנו יכולים לחשוב על המזומן הזה כנכס בסיכון ועל כן לתמחר אותו בפחות משוויו בספרים.

רכישות אסטרטגיות

יש הרבה מאד דוגמאות מהעבר להנהלות שבחרו לעשות במזומן העודף שימוש שבסופו של יום השמיד ערך במקום לייצר אותו. הדוגמא הנפוצה ביותר היא השימוש במזומן לצורך "רכישה אסטרטגית" של חברות אחרות,  אני מניח שכל המנכ"לים שבחרו לרכוש חברות בעבר עשו זאת כדי לייצר ערך נוסף אבל העובדה היא שהרבה מאד המקרים, הפעולה הזו התבררה כלא מוצלחת. אני בטוח שרובנו עדיין זוכרים את הדוגמא (הקיצונית אמנם) של רכישת Autonomy ע"י HP, הרפתקה שעלתה לHP במחיקה של קרוב ל 9 מיליארד דולר.

חשוב אם כן שננסה להבין מהן השימושים השונים למזומן אליהם מכוונת ההנהלה, את זה ניתן (לנסות) להבין בכמה דרכים. אחת מהן היא בחינת ההיסטוריה ככל שהמזומן יושב במאזן ומעלה אבק במשך זמן רב יותר, הולכת וקטנה הסבירות שייעשה בו שימוש מיוחד וכנראה שהוא ימשיך לשבת שם כחלק ממדיניות ההנהלה. במידה וזה מזומן חדש (לדוגמא – מזומן שנובע מעסקת מכירה של פעילות), צריך לנסות ולהבין מהן כוונות החברה לגביו. לעיתים ניתן להגיע למידע בצורה ישירה מכיוון שהוא מפורט בדוחות החברה ולעיתים צריך לחפור קצת יותר ולחפש אינפורמציה במקומות אחרים, כמו התבטאויות עבר של הנהלת החברה בתקשורת או פנייה ישירה לחברה בשאלות.

השקעות פיננסיות

רכישות הן רק דוגמא אחת לסיכונים (ולסיכויים) שעודף מזומן בקופה טומן בחובו, קיימות גם דוגמאות נוספות, אחת מהן היא השקעה של הכסף באפיקים פיננסיים. באופן עקרוני, מזומן עודף הוא נכס כמו כל נכס אחר במאזן, וככזה, לעיתים הנהלת החברה מאמינה שהיא יכולה לנסות  ולהשיג ממנו תשואה.

בואו נזכר רגע בסיווגים החשבונאיים שניתן להצמיד למזומן העודף שיושב בנכסים השוטפים של החברה. מצד אחד יש את "המזומנים ושוויי המזומנים" כאשר הכוונה היא למזומן שקרוב מאד לצורתו הנזילה ביותר (לדוגמא כסף בבנק ופיקדונות קצרי טווח). מצד שני ישנן גם "השקעות לטווח קצר" או "נכסים פיננסיים בשווי הוגן" , כאן כבר מדובר בנכסים שעלולים להימצא בסיכון גבוה יותר (לדוגמא אג"ח קונצרני ומניות) ועל כן התנודתיות בערכם יכולה להיות גבוהה יותר. במקרה והחברה מחזיקה בסוג השני של הנכסים, חשוב מאד קודם כל לנסות ולהבין את הרכבם ומכאן גם את רמת הסיכון הנגזרת מהן ולאחר מכן לבצע בדיקה של ביצועי התיק בעבר, בדיקה כזו תתן לנו מושג לגבי היכולות של מנהלי ההשקעות של החברה.

האפקט הפסיכולוגי

הסיכון בעודף מזומן בקופה, לא קיים רק בפעולות ישירות כמו רכישות אסטרטגיות והשקעות פיננסיות, לעודף מזומן עלולה להיות השפעה פסיכולוגית על אופן התנהלות החברה. תחושת העושר, שנובעת מהביטחון שמעניקה יתרת מזומן גדולה יכולה במקרים מסוימים לחלחל למודעות ההנהלה והעובדים ובכך ליצור אפקט שלילי. בסופו של יום מנהלים הם בני אדם וכמו כולנו כאשר יש להם, הם מרגישים יותר בנח להוציא. כשחברה נמצאת בקשיים תזרימיים, קרוב לוודאי שהנהלת החברה תבדוק את כל הוצאה והוצאה אפילו אם היא קטנה, כדי לוודא שהיא אכן נחוצה, אך כשהמצב הפוך זה בהחלט יכול לייצר בקרה רופפת ואף רשלנית על הוצאות המזומן של החברה.

בסוף הכל חוזר לאיכות ההנהלה ואופי השליטה.

אם נחזור לשאלה המקורית  "איזה ערך לייחס למזומן העודף בהערכת השווי ?", אני חושב שהתשובה תלויה בהנהלת החברה ואף יותר במבנה הבעלות שלה. אצלנו בארץ להרבה מאד מהחברות (בעיקר מחוץ למדדים הגדולים) יש בעל שליטה דומיננטי. במקרה כזה, ברור שעל פיו יישק דבר, אם מדובר באדם או קבוצה בעלי אופי שמרני, ניתן להניח שהכסף ינוהל בצורה שמרנית ולא יושקע בנכסים מסוכנים מדי. ברב המקרים, בעל שליטה מסוג זה גם ידאג לכך שהנהלת החברה תשתמש בכסף בצורה נבונה ולא בפזרנות. ועל כן, במקרה של בעל שליטה בסגנון הזה, אני ברב המקרים אבחר להעריך את המזומן העודף בשוויו המלא (שקל = שקל).

אך לעיתים, בעיקר בחברות גדולות יותר נתקלים במקרה שבו אין בעל שליטה דומיננטי אחד. בסיטואציות כאלה החשיבות מן הסתם, צריכה להינתן לאיכות ההנהלה. פה, בהחלט שווה לנבור ולחפור כדי לנסות ולהבין מה גישת ההנהלה, הרקורד שלה ותכניותיה העתידיות. מה שבטוח הוא, שבמקרים כאלה משימת הערכת שווי המזומן הופכת מורכבת יותר. ברור שגם פה, ניתן לפטור את עצמנו ולתת למזומן את ערכו המלא אבל זו בהחלט יכולה להתברר כטעות בטווח הארוך.

עד כאן החלק הראשון בנושא, בחלק הזה ניסיתי לסכם את הגורמים שמשפיעים על הערכת השווי של המזומן במאזן, בחלק הבא אני מתכוון לנסות ולענות על כל מה שנוגע לשאלת "חלוקת המזומן למשקיעים – טוב או רע ?".

||

test 123