יונ 122014
 

אני עדיין מתלבט לגבי מהו בדיוק הפורמט הנכון ביותר כדי להחזיר את הבלוג לפסים של צמיחה, כפי שכתבתי בפוסט הקודם אני מעוניין להגיע למצב שבו יתאפשר לי לפרסם לפחות פוסט אחד בחודש כאשר השאיפה היא אף להגיע ליותר. השאלה היחידה שעדיין לא החלטתי לגביה היא מהי הדרך המועילה והטובה ביותר כדי לחלוק את רעיונות ההשקעה שלי. עד לאחרונה נהגתי שלא להזכיר מניות ספציפיות אלא אם זה חלק מפוסט מסודר ומנומק בנושא, הרעיון שעמד מאחורי זה היה לשפוך את רב מה שאני יודע על הרעיון על גבי הבלוג כדי:

  1. להכריח את עצמי לעשות עבודה מסודרת ומנומקת.
  2. לתעד את הההחלטות ואת דרך קבלתן כדי שאוכל ללמוד מהן בעתיד.
  3. לקבל פידבק מהקוראים.

מכיוון שכרגע הכיוון הכללי הוא בעצם לכתוב פחות מילים על יותר נושאים חשבתי שאולי אני בעצם צריך לעבור למשהו בסגנון של פרסום הרכבו של התיק שלי (נניח אחת לרבעון) באופן כללי תוך כדי שאני מפרט במספר פסקאות מה עומד מאחורי כל השקעה. מעבר לסוג כזה של פורמט כנראה יעזור לי יותר בכל מה שקשור לסעיף (3) כלומר אני אוכל לקבל הרבה יותר פידבק בזמן אמת מהקוראים שזה תמיד מצויין, גם סעיף (2) ככל הנראה "יסתדר" עם פורמט שכזה – או כפי שניסח את זה איינשטיין – "אם אתה לא יכול להסביר את זה בצורה פשוטה, כנראה שאתה לא ממש מבין את זה", אבל מי שבטוח יפגע יהיה סעיף (1). האופציה השנייה היא להמשיך ולכתוב בפורמט דומה לזה שהיה – כלומר פוסט מפורט פר רעיון אבל במידה ואני אלך על זה אני אצטרך למצוא דרך לעשות את זה יותר בצורה תמציתית וקצרה יותר כדי שלא להגיע שוב למצב שבו כתיבה של פוסט אחד נמשכת יותר מדי. בעבר למשל כבר יצא לי לגנוז יותר מפוסט אחד מכיוון שבזמן (הארוך) שלקח לי לכתוב אותו המנייה כבר הספיקה לעלות משמעותית ובעקבות זה הרגשתי שהוא כבר לא כלכך רלוונטי ולכן בסופו של דבר הוא נשאר בתיקיית הטיוטות, זה בדיוק מה שאני מקווה למנוע בעתיד (לא את החלק של העליות כמובן, רק החלק של הגניזה כן?). לסיכום אני עדיין מתלבט אבל אני כבר יכול להגיד שהפוסט הבא יהיה בסגנון הישן – אז תכינו את עצמכם לחפירה.

אבל לפני שאני מתקדם הלאה לכתוב על נושאים ורעיונות השקעה חדשים נראה לי שחשוב להתסנכרן על מה שקרה עם רעיונות העבר במהלך "הפגרה מכתיבה" של החצי שנה האחרונה, וכדי להתחיל באוירה חיובית, אני אפתח עם המניות שנותרו בתיק.

סיליקום – כיאה למניית צמיחה, סיליקום ממשיכה לספק לי לא מעט ריגושים (לטוב ולרע) ובשבעה חודשים שעברו מאז כתבתי עליה פה לאחרונה, היא ללא ספק המשיכה להיות המניה הוולטילית ביותר שאני מחזיק ובפער משמעותי ביותר משאר המניות ה"משעממות" שמאכלסות את התיק שלי בדר"כ. בפעם האחרונה שכתבתי עליה הייתי מאד אופטימי ואכן מספר חודשים לאחר מכן המנייה סיפקה את הסחורה תוך שהיא ממשיכה לשבור שיאים חדשים, שיא השיאים הגיע בתחילת השנה מיד אחרי דוח הרבעון ה4 של 2013 אז החברה דווחה על רווחי שיא ועל (עוד) שנה של מעל 50% צמיחה במכירות. לאור הדוח המוצלח ההוא המנייה זינקה ב30% וגם לאחר מכן לא ממש עצרה עד שמתישהו במרץ השנה היא כבר נסחרה במעל ל-70$. יכול להיות שמתישהו בשלב הזה הייתי צריך להתחיל לחשוב על למכור (אחרי כ130% תשואה בקצת יותר מחצי שנה) אבל מכיוון שתזמון אף פעם לא היה הצד החזק שלי והחברה הייתה נראית לי אז לא פחות ממושלמת בכל החזיתות – האופציה הזו לא ממש עלתה על דעתי, וכן, לפתע מכפיל רווח של קרוב ל30 נראה לי מאד לגיטימי. אבל אז, בדיוק שנראה היה כאילו כלום כבר לא יכול לעצור את החברה הזאת – הגיעה הנהלת החברה ופרסמה תשקיף מדף להנפקת מניות והתגובה של המשקיעים לא איחרה להגיע, קצת לאחר מכן גם הגיעו תוצאות הרבעון הראשון שבהם החברה הציגה צמיחה של "רק" 25% בהכנסות, "רק" 37% ברווח התפעולי ו"רק" 30% בנקי, והשוק בכלל התאכזב והוריד את הנייר חזרה לאזורים שבו הוא נמצא כרגע. אבל אני לא מתלונן, זהו החיסרון של מניות מהסוג הזה שנסחרות במכפילים מעוררי סחרחורת – הציפיות מהן הן גבוהות, מאד גבוהות ומיד עם הסימן הראשון להחלשות יחסית הם מגיבות בהתאם.

אז איפה אנחנו היום? אם נשים לרגע את המחיר בצד נגלה שהחברה עדיין נראית מצויין, השוק שבו הם נמצאים הוא אחד המבטיחים ביותר שיש בסביבה (הטכנולוגית ובכלל) וממשיך לצמוח בעקביות, אחת העדויות לכך היא שרק לפני מספר חודשים החברה העבירה את אולם הייצור שלה לאתר גדול פי 3 מזה הקודם (כ-2400 מ"ר!!) ומכאן ניתן להבין מה ההנהלה מתכננת לעתיד. עכשיו נחזור למחיר – למרבה ההפתעה ולמרות העלייה שעשתה, המניה היום נסחרת במחיר זול יותר מזה שבו קניתי אותה לראשונה, כשקניתי את המנייה לראשונה באזור ה30$ המכפיל היה 20 (15 בניכוי מזומן), היום במחיר 45$ המכפיל (אחורה) עומד על 18 (15 בניכוי מזומן בעקבות דיבינד) וכל זה לחברה שצומחת בקצב משמעותי לאורך מספר שנים, ללא חוב ועם הנהלה מצויינת. אז נכון שעננת ההנפקה עדיין מרחפת מעל החברה, אבל בשערים האלה הסיכוי שזה יקרה הוא נמוך, ונכון ששיחת הועידה האחרונה נשמעה קצת פחות אופטימית ואפילו נכון שרב הסיכויים שנראה האטה בצמיחה (סה"כ, כמה זמן כבר להחזיק צמיחה של 50%?) אבל במכפיל הנוכחי גם ככה אנחנו לא משלמים יותר מדי על צמיחה ולכן בשורה התחתונה כשאני חושב על יחס הסיכון\סיכוי פה – אני די משוכנע שהוא עדיין לטובתי ולכן הנייר הזה עדיין נמצא אצלי בתיק ומהווה את אחת משלוש הפוזיציות הכי גדולות שלי.

אחים נאוי – אחים נאוי היא אחת הפוזיציות הותיקות שלי וכיום לאחר הירידה של סיליקום היא גם הגדולה ביותר בתיק שלי, התשואה שעשתה המנייה לאורך השנה וחצי מאז קניתי אותה (קצת מעל ל140%) השפיעה מהותית על התיק שלי ולמרות שהיו לי מספר מניות שעשו תשואות גבוהות יותר, בגלל המשקל הגדול שיש לנאוי בתיק שלי היא בעצם השפיעה עליו יותר מכל נייר בודד אחר. במקרה של נאוי, אין לי יותר מדי מה להוסיף, למרות שבמחיר שבו היא נסחרת היום היא כבר הרבה פחות זולה מהמחיר בו קניתי אותה אני עדיין לא חושב שהגיע הזמן למכור, הסיבה העיקרית לכך היא פוטנציאל הצמיחה שעדיין יש לה. במהלך חודש פברואר החברה הודיעה לבורסה על כך שהיא מגדילה את מסגרת האשראי שלה ל1.5 מיליארד ש"ח, מכיוון שבדוח האחרון מסגרת האשראי של החברה עדיין עמדה על פחות ממליארד ש"ח מדובר פה על פוטנציאל לצמיחה של 50% בהכנסות בעתיד. רמז נוסף לצמיחה הצפויה ניתן לראות מהשינוי האחרון שהחברה עשתה במדיניות חלוקת הדיבידנד שלה כאשר עדכנה אותה כדי שתתאים לשווי שוק של מיליארד ש"ח. חומצזה, אני גם מאד אוהב את מדיניות הקצאת ההון של נאוי, עצם העובדה שהם מחלקים דיבידנד מאטה את הגידול בהון העצמי ובכך מצליחה להאט את קצב הירידה של התשואה על ההון ולשמור עליה מעל לרף ה30%. כמובן שבמקביל צריך להשגיח ולעקוב אחר המגמה של הפרשה לחומ"ס, התפלגות הלווים והלוואות (צד שלישי אל מול עצמי) כדי לראות שהכל נראה תחת שליטה ושהצמיחה לא מגיעה על חשבון איכות הלווים.

עוד בהקשר של נאוי ופעילות נכיון הצ"קים, לאחרונה התבשרנו על חברה ציבורית שלישית במספר שמתכוונת להכנס לתחום הזה, מדובר בשלד אס.אר.אקורד שעדי צים עומד לצוק לתוכו פעילות של נכיון צ'קים וזאת בנוסף לאופל בלאנס שהנפיקה את פעילות נכיון הצקים שלה בשנה שעברה. מסתבר שהתאוריות לגבי אפקט יצירת התחרות עקב תשואה מרשימה על ההון אכן מחזיקות מים ושכמו בים הכרישים נמשכים לריח שמדיף הROE הגבוה של האחים נאוי. כל העניין הזה בהחלט יהווה מבחן ליתרון התחרותי של נאוי, אמנם מדובר בתחום שקשה מאד לייצר בו דיפרנציאציה ברמת המוצר הסופי (בסופו של דבר מדובר בכסף מול כסף) ולכן קשה להגיד שלנאוי יש חפיר כלכלי במובן הקלאסי של המונח, אבל אני כן חושב שהגודל היחסי, הקשרים והניסיון הרב של האחים בענף יעמדו לצידם ויאפשרו להם לשמור על הרווחיות הגבוהה אליה הם הרגילו אותנו – בכל מקרה יהיה מעניין לראות לאן זה ילך..

WILC – גם את ויליפוד אינטרנשיונל אני עדיין מחזיק. אם אני חוזר רגע לתזה המקורית שלי לגבי המניה אני חושב שהיא החזיקה מים יפה עד לתחילת השנה הנוכחית אבל מאז קרו הרבה דברים פחות טובים שהאחרון מביניהם היה הדוח האחרון של החברה שבו היא באופן מפתיע דיווחה על ירידה ברווחים וזה בניגוד לציפיות כפי שהשתקפו משיחת הועידה של הרבעון האחרון בשנה שעברה. במקרה הזה כאמור ולמרות שברב התקופה החברה אכן עמדה בציפיות (שלי לפחות) המנייה לא ממש הגיבה בהתאם. אמנם בשלב כלשהו התשואה שלי על ההשקעה הזו עברה לפחות זמנית את ה20% (כאשר המנייה שהתה לה לתקופה קצרה קצת מתחת לשער 9$) אבל אז עדיין האמנתי שהערך הטמון שם הוא גבוה יותר ולכן לא מכרתי בציפייה שהנייר ימשיך וימצה את הפוטנציאל שהיה טמון בו. אבל אז ממש כשנראה היה שהדברים מתחילים להראות טוב יותר והמנייה מתחילה לקבל תשומת הלב הראויה התחילו להגיע להן ההפתעות.

ההפתעה הראשונה והדבר הראשון שקירר את התלהבות המשקיעים (שכאמור לא היתה גבוהה מלכתחילה) היתה ההודעה על העמדת הלוואה על סך כ65 מ' ש"ח לקבוצת נוחי דנקנר שהגיעה כחלק ממאבק השליטה על אי.די.בי. בדיעבד ההלוואה הלא ממש ברורה הזו הגיע בעיתוי לא מוצלח ונתנה את האות לתחילתה של מגמת הירידה בנייר. עברו להם חודשיים והגיעה לה הפתעה גדולה עוד יותר ואני כמובן מדבר על עסקת הרכישה של ויליפוד השקעות ע"י אמבלייז של גרנובסקי. האמת היא שכשיצא הדוח על הרכישה הזו הייתי מאד אופטימי שהנה סוף סוף משהו יזוז – סה"כ חברת האם נרכשה בפרמייה גבוהה מה ששיקף גם לבת WILC שווי גבוה בהרבה, בנוסף לכך וכחלק מהעסקה קיבלו האחים ויליגר (המוכרים) אופציית פוט על שאר מניות WILC שנשארו ברשותן (כ7%) במחיר 12$ כאשר שער המנייה בזמנו עמד על 7-8$. אבל לצערי מה שקרה זה בדיוק ההיפך ומאז פרסום העסקה שער המנייה ירד (גם החברה האם שנסחרת בארץ ירדה לא מעט מאז) וכפי שכבר הזכרתי בהתחלה הדוח האחרון לא ממש עזר.

נכון להיום מחיר המנייה היום עומד פחות או יותר על שער הכניסה שלי להשקעה ולכן כרגע התשואה שלי על ההשקעה הזו היא אפס. כשאני מנסה לנתח את זה בדיעבד נוטה לייחס את חוסר התגובה שלי לכל ה"ההפתעות" הללו שקרו מתחילת השנה לכך שהם פשוט הגיעו בתקופה שבאמת הייתי פחות פנוי לעסוק בהשקעות. אני מניח שאם זה היה קורה היום או לחילופין לפני שנה הייתי כנראה מגיב אחרת בזמן אמת אבל המים האלה כבר זרמו תחת הגשר ולכן ממש לאחרונה כשניסיתי להחליט מה עושים עם הפוזיציה הזו החלטתי שלפחות בשלב זה אני ממשיך להחזיק. אני מודע לזה שאי הודאות פה מאד גבוהה ושישנם הרבה מאד תסריטים למה שיכול לקרות עם החברה בעתיד, הבעלים התחלפו, מדברים על רכישה של פעילות בחו"ל ועוד. אבל במחיר הנוכחי כאשר במאזן עדיין יושבים להם 55 מ' דולר (שאני מאד סקרן לגלות מה יעלה בגורלם) אני חושב שהדאונסייד הוא מאד מוגבל אל מול אפשרויות לא רעות בצד האפסייד.

וכעת למניות שעזבו את התיק..

קווליטאו – את הפוזיציה בקווליטאו מכרתי בתחילת דצמבר 2013 (סביב שער 800) פחות או יותר לאחר דוח הרבעון השלישי. האמת שאין לי אין לי יותר מדי מה להוסיף בעניין מכיוון שאני מאמין שכל מי שקרא את הדוח ההוא ואת אלו שבאו אחריו הבין שפני החברה הם לכיוון החלק השלישי של הסייקל עם צבר הזמנות שהולך ומתדלדל לו ולכן המסקנה שלי היתה שלפחות בטווח הקצר בינוני הסיכון גובר על הסיכוי ולמרות שהמנייה עדיין נסחרה אז בזול – הנחתי שקרוב לוודאי שהיא תהיה זולה יותר בהמשך. מאז המשכתי לעקוב אחריה און-אנד-אוף כדי לגלות שגם בשני הדוחות שבפורסמו לאחר מכן המצב לא ממש השתפר. בקיצור, נמשיך לעקוב אולי מתישהו היא שוב תהיה מעניינת.

כשבוחנים מהצד את התשואה שלי על ההשקעה הספציפית (כ35% במעט יותר משנה) הזו היא יכולה להראות סבירה אבל אני ממש לא חושב שהתנהלתי פה נכון וקרוב לוודאי שהייתי אמור למכור אותה בשיאו של הסייקל הקודם (כלומר חצי שנה לפני מתי שמכרתי בפועל), במידה והייתי עושה את זה הייתי מגיע לכמעט אותה התשואה רק בחצי מהזמן. החדשות הטובות מבחינתי היא שעדיין יש לי נציגה בביזנס הזה וזה מכיוון שממש לאחרונה פתחתי פוזיצה במניה אחרת שבמקרה עוסקת בתחום דומה לזה של קווליאטו. אבל זוהי רק אנקדוטה, אמנם שתיהן ישראליות ושתיהן מספקות ציוד לתעשיית השבבים אבל פה פחות או יותר מסתיים לו הדימיון ביניהן ובכל מקרה זה כבר נושא לפוסט נפרד.

מגה אור – גם היא עזבה את התיק לאחר כבוד (שער מכירה 1300) וזאת למרות שאני עדיין חושב שלחברה יש לא מעט פוטנציאל. הסיבה שבגללה מכרתי את האחזקה שלי שם היא שבאיזשהו שלב זה כבר הפך לי יותר מדי מורכב לעבור על הדוחות הכספיים שלה והרגשתי שאני צריך להשקיע בזה יותר ויותר זמן בדיוק כאשר היה לי הכי פחות ממנו. אם מוסיפים לכך את העובדה שהחברה עברה את מכפיל ההון שאותו שמתי לה למטרה בזמן הקנייה מקבלים יופי של תרוץ למכור וזה אכן מה שעשיתי. בניתוח לאחור נראה לי שלהשקעה הזו אני דווקא אתן ציון גבוה. הסיבה הראשונה היא שמדובר בנייר שזיהיתי בשלב הנכון מה שאפשר לי לרכוש מניות בעיתוי נח ובמחיר אטרקטיבי, הסיבה השנייה היא שלא פחדתי לצאת מאזורי הנוחות שלי ולהכנס לתחום שמעולם לא עסקתי בו בעבר ולכן למרות שלא מדובר פה בתשואה פנומנלית על ההשקעה (סה"כ 55% בקצת פחות משנה) אני חושב שמדובר היה בהשקעה טובה מבחינתי.

ארית תעשיות – זוהי מנייה נוספת שכתבתי עליה באחד הפוסטים האחרונים שלי לפני תקופת היובש, ובמקרה הזה מדובר בהרפתקאה לא ממש מוצלחת. במקרה הזה קניתי את הנייר תוך צפייה שצבר ההזמנות של החברה יתממש לו על פי צפיות החברה ובכך יעלה את החברה על רדאר המשקיעים עקב המכפיל הנמוך שהוא היה אמור לשקף לנייר. אבל, כמו שקורה לא מעט בחיים ציפיות לחוד וכריות לחוד, ברבעון השלישי (שהיה הראשון לאחר כניסתי לנייר) החברה עוד פחות או יותר עמדה בציפיות עם הכנסות של 10 מ' ורווח נקי של כ 4 מ' אבל מבחינה של הצבר ניתן היה לראות שחלק מההכנסות שהיו צפויות לרבעון הרביעי נדחו להם לשנה הבא. בשלב ולמרות האכזבה עדיין המשכתי להחזיק אבל מה ששבר את גב הגמל היתה ההודעה הזו בסוף פברואר השנה שבה החברה הודיעה על כך שעקב עיכוב בתהליכים אל מול הלקוח (התעשייה הבטחונית) היא לא תעמוד בהערכות כפי שפורסמו בצבר ואף הודיעה על כך שהיא מוציאה את העובדים לחופשה עקב חוסר בתעסוקה. מיותר לציין שלאחר ההודעה הזו החלטתי לסגור את הפוזיציה שלי בחברה ולגמור את הסיפור (שער 32 – תשואה שלילית של קצת פחות מ 10%). אם לסכם את ההשקעה הספציפית הזו אני מוכרח לומר שלמרות שהיא הסתיימה בהפסד אני לא חושב שהיא היתה שגויה, בתור משקיעים פרטיים אין לנו לסמוך אלא על מה שהחברה כותבת בדוחות הכספיים שלה שהרי אם נתחיל לפקפק גם בנתונים האלה כנראה שלא נקנה אף לא מנייה אחת. החברות מצדן, לעולם לא שוכחות להוסיף בסופו של כל דוח את הכסת"ח הסטנדרטי של "מידע צופה פני עתיד וכו'" אבל לנו כאמור זה לא משנה יותר מדי. לסיכום– בדיוק כמו שאני נוהג לעשות בדר"כ גם במקרה הזה פעלתי על סמך ה-guidance של החברה וגם אחרי שבסופו של דבר ההערכות לא התממשו וההשקעה הזו נכשלה אני מאמין שגם בעתיד אני אמשיך לעשות את זה – וזה כי (למרות שמעולם לא חקרתי את הנושא הזה לעומק) נראה לי שלאורך זמן התוחלת של סוג כזה של השקעה היא חיובית.

זהו זה – בזאת מסתכם לו העדכון לגבי רעיונות ההשקעה שעליהם כתבתי בעבר וכל מה שנותר לי כעת זה להתחיל לכתוב על נושאים חדשים וכמובן לחלוק אתכם רעיונות השקעה חדשים יותר. בפוסט האחרון שכתבתי לפני יציאתו של הבלוג לחל"ת התייחסתי לרמת המחירים בשוק ולעובדה שהרבה יותר קשה לי למצוא השקעות מבעבר. ואכן מאז ועד לאחרונה כמעט ולא הוספתי ניירות חדשים לתיק, אבל לשמחתי עונת הדוחות האחרונה שהסתיימה לא מכבר דווקא סיפקה לי לא מעט רעיונות ובמהלכה פתחתי מספר מכובד של פוזיציות חדשות (רובן ככולן ממש צמוד לפרסום הדוח) ועל חלקן אני מקווה שייצא לי לכתוב בהמשך. כפי שכבר הזכרתי בהתחלה, על אחת המניות החדשות האלה כבר התחלתי לכתוב פוסט חדש שאני מקווה לפרסם בתוך שבוע-שבועיים. כדי להפוך את זה למעניין – חשבתי לתת איזשהו קדימון בצורת חידה לגבי זהות החברה נשואת הפוסט הבא וזה הולך ככה:

איזו חברה (אצלנו בארץ כמובן) עונה על 3 הקריטריונים הבאים ?

  1. ממוצע התשואה על ההון שלה בעשור האחרון הוא מעל ל60%.
  2. תשואת דיבידנד ממוצעת בעשור האחרון היא מעל ל10%.
  3. הרווח התפעולי שהיא הציגה ברבעון האחרון (Q1-14) היה הגבוה ביותר מזה מספר שנים.

נ.ב – השימוש בסקרינרים אסור בעליל :)

מאי 152013
 

לאחר הפוגה קלה, הנה מגיע לו חלק נוסף בסדרת הדוגרות והחלק הזה עוסק בויליפוד אינטרנשיונל. ויליפוד למי שלא מכיר היא חברה ישראלית שעוסקת ביבוא של מוצרי מזון כשרים ומכירתם לרשתות השיווק בארץ ונסחרת בנאסדק תחת הסימון  WILC כאשר חברת האם שלה – ויליפוד השקעות (57.84%) נסחרת כאן אצלנו בת"א. החברה נמצאת בשליטתם של האחים צבי ויוסף ויליגר (דרך השרשור) שהם בעלי השליטה בויליפוד השקעות, צבי ויליגר גם מכהן בפועל כיו"ר החברה.

ויליפוד לא סתם זוכה להיות הדוגרת הראשונה שעלייה אני כותב, שכשהתחלתי לכתוב את הסדרה היא בהחלט הייתה אחת החברות שעמדו לנגד עיני ובכלל אם פעם ייצא לי לכתוב מילון מונחי השקעות (בטח היו קוראים לו ערך-שושן) ואני אצטרך להגדיר מה זה "דוגרת לתפארת" אין ספק שהלוגו של חברת ויליפוד היה מופיע בתמונה וזה פשוט בגלל שמדובר כאן באחד המקרים הכי קלאסיים לחברה (בעצם לשתי חברות אם סופרים גם את האמא) שדוגרת לה כבר תקופה ארוכה על ערימת מזומנים מאד גדולה. כדי להבין את התמונה קצת יותר לעומק בואו ונסתכל על המאזן של החברה .

לאחר מבט על המאזן של החברה אני בטוח שהכל כבר יותר ברור, בכל זאת – תמונה אחת שווה אלף מספרים. אצל ויליפוד אינטרנשיונל (מעתה WILC) המזומן וההשקעות יחד מהווים יותר מחצי המאזן כאשר לחברה אין שום חוב ארוך טווח. עוד אפשר לראות שההכנסות שלהם לקבל מלקוחות לבדן שוות יותר מפי שלוש מהחוב השוטף וזה עוד בלי המלאי שלהם בשווי 46 מ' (תרגיל לקוראים – כמה קופסאות טונה נכנסות בסכום הזה? :-) ). כאשר מסתכלים על המבנה הזה די ברור שמדיניות הקצאת ההון שבה נוקטת החברה היא "לא אופטימלית" בלשון המעטה – אבל עכשיו נשאלת השאלה האם למרות זאת יש לנו פה מנייה ששווה קנייה, לדעתי התשובה היא כן ולכן השבוע קניתי מניות של החברה בשער 6.85$ למנייה.

נתוני שוק

  • שער מניה: 6.85$
  • מס' מניות: 12,974,245
  • שווי שוק: 317 מ' ש"ח  \  88.2 מ' $
  • הון עצמי: 342 מ' ש"ח \  95 מ'$

בעלי עניין:

  • ויליפוד השקעות (ת"א) וצבי ויליגר  – 62%
  • מוסדיים שונים בחו"ל – 5%
  • ציבור – 33%

קצת על החברה

ויליפוד – היא אחת מיבואניות מוצרי מזון הגדולות בישראל שמייבאת לארץ מגוון מוצרי מזון כולם כשרים (מכשרות רגילה של הרבנות ועד לכשרות למהדרין כמו בד"ץ). על פי החברה, היא רוכשת את המוצרים שלה מכ-150 ספקים ברחבי העולם כאשר בארץ היא משווקת אותם תחת המותג המקורי או לחילפון תחת המותג ויליפוד. מגוון המוצרים של החברה כולל שימורי ירקות ופירות, חמוצים, מוצרי מאפה, שמנים, פסטה, אורז, נודלס, דגני בוקר, פירות מיובשים, מלביני קפה, חטיפים, חמאה וממרח חמאה, וגבינות איכותיות מהעולם. בנוסף לכך יש לחברה מספר קווי מוצרים שאותם היא מייצרת באופן עצמאי ובכך היא מצליחה להגדיל את המרווח הגולמי עליהם. באופן כללי האסטרטגיה של החברה היא להתחרות במותגים הגדולים ע"י כך שהיא מספקת לרשתות המזון אלטרנטיבה זולה יותר.

את ההכרות הראשונה עם ויליפוד עשיתי לפני כשנה כשקניתי את מניות החברה האם (ויליפוד השקעות) בבורסה הישראלית, כפועל יוצא מזה עקבתי כמובן גם אחרי WILC בנאסד"ק שבעצם מהווה את עיקר הפעילות של החברה האם ולאחרונה כשראיתי את ההזדמנות בחברה הבת החלטתי להוסיף גם אותה. WILC היא כאמור יבואנית מזון – פעילות שבאופן מסורתי נחשבה למאד דפנסיבית וקשיחה, כל זה היה נכון עד הקיץ של 2011 אז התחילה המחאה החברתית או בשמה היותר רלוונטי מחאת הקוטג', המחאה הזו בעצם מרגע שפרצה הוציאה את תעשיית המזון בארץ מאיזון, רשתות המזון הגדולות וגם הקטנות אולצו להוריד מחירים בצורה דרסטית ואת הלחץ הזה הם כמובן הפעילו בחזרה על כל הספקים שלהם מה שהתבטא בירידה רצינית ברמת ההכנסות ובמרווחים הגולמיים גם של הרשתות וגם של הספקים, WILC ביניהם כמובן.

ממבט על תוצאות החברה בשנתיים האחרונות (טבלה וגרף למטה) אפשר לראות בבירור את ההשפעה שהייתה למחאה על ביצועי החברה כאשר השיא היה ברבעון הרביעי של 2011 שם המכירות נפגעו משמעותית, המרווח הגולמי נחתך כמעט פי 2 והחברה עברה להפסד תפעולי. אבל בתחילת 2012 כמו שאני מניח שרובכם יודעים (לפחות אלו מביניכם שהולכים לקניות) השפעות המחאה החלו להתפוגג, רשתות המזון החלו לאט לאט להעלות חזרה את המחירים, ספקיות המזון הלכו בעקבותיהן ולפני מספר חודשים אפילו קיבלנו את החותמת הסופית לכך שהמחאה נשכחה לה כלא הייתה כאשר תנובה חזרה והעלתה את מחיר הקוטג' – סמל המחאה. ויליפוד גם היא לא נשארה מאחור וברבעונים האחרונים ניתן לראות שהיא פחות או יותר השתחררה לגמרי מהטראומה של המחאה החברתית וחזרה להציג צמיחה במכירות ועלייה במרווחים הגולמיים והתפעוליים. השיא של הקאמבק הגיע לפני כחודש אז הודיעה החברה שתוצאות הרבעון הראשון של 2013 הולכות להיות גבוהות ב20% מהרבעון המקביל ב2012 ואכן לפני שבוע כאשר החברה פרסמה את דוח הרבעון הראשון היא הציגה עלייה של 23% בהכנסות בהשוואה לרבעון המקביל ב-2012. 

אז כמה שווה לנו הדוגרת הזאת ?

כאשר אני ניגש לחברות שמחזיקות מזומן עודף בסדר גודל כזה לא נראה לי הגיוני לתמחר את החברה בצורה ישירה כמו שעושים בדר"כ ולכן כדי לנסות ולהגיע לשווי האמיתי של החברה החלטתי לחלק את החברה לשני חלקים – מצד אחד החלק התפעולי ומצד שני הנכסים הפיננסיים העודפים, לכל אחד מהחלקים האלה אני אנסה לקבוע שווי הוגן וע"י כך להגיע לשווי החברה. מכיוון שכיום הנכסים הפיננסיים משפיעים על שורת הרווח הנקי עם הכנסות מימון שלא נובעות מהפעילות אני חייב לנטרל את ההשפעה הזו ולכן את העסק התפעולי אני אתמחר על בסיס הרווח התפעולי בניכוי מס.

תמחור המזומן העודף

כמו שכבר כתבתי בפוסטים הקודמים בסדרה (חלק א', חלק ב') רב האנשים נוטים לתמחר מזומן עודף במלואו אבל כאמור – זה לא תמיד הדבר הנכון לעשות. בשביל שאני אוכל לעשות את זה בלב שלם אני צריך קודם כל להיות משוכנע שאכן כל שקל שווה שקל. לצורך זה ניסיתי לבדוק מהו בדיוק "מצב הצבירה" של המזומן העודף והאם הוא מצדיק את תמחורו המלא או שאולי יש מקום לדיסקאונט. אז נתחיל מזה שהמזומן העודף של WILC  מתחלק לשני חלקים, מזומן (60 מ' ש"ח) ונכסים פיננסיים ( 137 מ' ש"ח), ולכן בשלב הראשון היה לי חשוב כמובן לבדוק במה מושקעים הנכסים האלה ובאיזו רמת סיכון . חפירה קלה בדוח השנתי של חברת האם – ויליפוד השקעות לשנת 2012 (בדוח הרבעוני האחרון של WILC לא מצאתי מספיק פרוט) העלתה שהנכסים הפיננסיים האלה מושקעים ברובם באג"ח מדינה ובקרנות נאמנות אגחיות (רובם המוחלט שיקליות) ורק חלק מזערי מהם מהם מושקע במניות, העניין הזה מסתדר לי גם עם התשואות שהנכסים האלה הניבו לאורך השנים האחרונות שכן מדובר באחוזים בודדים בשנה.

בנוסף שמחתי לגלות שכל הכסף הזה מנוהל לא מנוהל כדרך אגב (בסך הכל מדובר פה בניירות ערך בסך של 137 מ' ש"ח) ושבראש ועדת ההשקעות של החברה עומד אדם ראוי בשם שמואל מסנברג שעל פי ההיסטוריה התעסוקתית שלו נראה לי שהוא מבין דבר או שניים בהשקעות. מדובר בכלכלן ובנקאי ותיק מאד שברזומה שלו ניתן למצוא תפקידים כמו – ראש החטיבה העיסקית במזרחי-טפחות, דירקטור בפסגות נ"יע ומרכנתיל דיסקונט ושיש לו רקע עשיר בניהול השקעות – בקיצור בקשר לפינה הזו נראה לי שאני יכול להיות די רגוע .

בקיצור נראה לי שבמקרה של WILC אני בכל זאת אתמחר המזומן במלואו, הכסף כפי הנראה מושקע בצורה שמרנית ואני גם מעריך שהסיכוי שהחברה תבחר לבצע באמצעותו רכישה של פעילות נוספת במהלך השנה הוא די נמוך. בעבר החברה הצהירה במספר הזדמנויות על כך שהיא מעוניינת לעשות את זה אבל לאחרונה נראה שזה ירד מהפרק ושהם לא ממש משקיעים משאבים בכיוון ולכן אני מניח שלפחות בטווח הבינוני הם לא יבצעו רכישה משמעותית כלשהי שעלולה להעמיד את המזומן הזה בסיכון.

תמחור העסק התפעולי

כפי שציינתי למעלה –  WILC לדעתי כבר השתחררה לגמרי מאפקט המחאה וזו גם הסיבה שבגללה בחרתי להשקיע בחברת האם בזמנו, אם לאחר תוצאות הרבעון הרביעי של 2012 למישהו עוד היה ספק שהחברה חזרה למסלול בא הרבעון הראשון של 2013 עם עלייה משמעותית בהכנסות והראה שלא מדובר היה בארוע חד פעמי אלא במגמה. אבל אני מניח שאת הספקנים הגדולים בינינו זה עדיין לא מספק – בטח הם יגידו – טוב נו, פסח נפל ברבעון הראשון ולכן הוא לא רבעון מייצג, במיוחד בשביל אלה באה שיחת הועידה של הרבעון הראשון שבה הוסיף צבי ויליגר מידע מאד משמעותי לגבי מה שצפוי לנו ברבעון הבא – מידע שהשוק בחר להתעלם ממנו, אחרת קשה לי להסביר את זה שלא היה שום שינוי במחיר המנייה בעקבותיו.

באופן כללי שיחות הועידה שעורכת ויליפוד הן מאד קצרות, נראה שלא הרבה משקיעים עוקבים אחרי פעילות החברה וכך יוצא שבדר"כ דוברי החברה נותנים את הסקירה הסטנדרטית על התוצאות אבל מבלי לחדש יותר מדי – ככה זה כשאין יותר מדי משקיעים שטורחים לעלות לשיחה ולשאול שאלות. האמת שגם בשיחה האחרונה לא היו יותר מדי מתעניינים אבל לשמחתי היה שם מתעניין אחד שדווקא שאל כמה שאלות ושבזכותו קיבלנו יופי של הכוונה לגבי ההמשך. זה התחיל בשאלה טכנית לגבי העלייה ב-CAPEX  שבעקבותיה אמר צבי ויליגר שברבעון האחרון החברה השקיעה כ4.5 מ' ש"ח ברכוש קבוע (סכום מאד חריג בשביל החברה) כדי לתמוך בקו מוצרים חדש של גבינות וגלידות שהיא מפתחת ושהמכירות שלו אמורות להתחיל ממש בימים אלה – כבר התחלה נחמדה. אבל אז הגיע החלק היותר מעניין כאשר אותו משקיע שאל לגבי הרווח של החברה ובתגובה ענה ויליגר שבחודש אפריל מכירות החברה עלו ב40% ביחס לאפריל של הרבעון המקביל ושהוא מצפה שההכנסות ברבעון הזה כולו יגיעו כנראה ל25-30% יותר ושהרווח הגולמי צפוי להיות מעל ל25%. פה כבר אפשר לומר שקיבלנו את החותמת הסופית ושכעת אפשר להכריז באופן רשמי שהחברה חזרה למסלול הנכון ושהעלייה ברמת ההכנסות שהתחלנו לראות ברבעון הרביעי של 2012 ושהמשיכה גם ברבעון הראשון של השנה Is here to stay.

טוב, אז עכשיו כבר הרגשתי שאני יכול להתחיל לשחק עם מכפילים, לצורך החישוב אני אניח שרמת המכירות המייצגת של החברה לרבעון עומדת על 85 מ' (5 מ' פחות מהרבעון האחרון). העניין הזה לא נובע רק משמרנות, אמנם לפי ויליגר הרבעון השני יהיה כנראה ב30% גבוה מהמקביל אבל צריך לשים לב שהמקביל בשנה שעברה היה הרבעון החלש ביותר והסתכם ב66 מ' בלבד מה שמביא אותנו לאזור ה 86 מ' לאחר עלייה של 30% . מכייון שויליגר דיבר גם על עלייה במרווח הגולמי אל מעל ל-25% אני אקח את הרמה הזו כפי שהיא ומכאן אני מגיע לרווח תפעולי מייצג של קצת פחות מ-9 מ' ש"ח (בהנחת רווח גולמי של 25% והוצאות תפעול מייצגות של 12 מ'). 9 מ' לרבעון יביא אותנו ל36 מ' שנתי ובניכוי מס נגיע לרווח נקי מייצג של 27 מ'. מכייוון ששווי הפעילות של החברה היום הוא כ-120 מ' (שווי שוק בניכוי מזומן עודף) אנחנו מקבלים שהחברה נסחרת כרגע במכפיל רווח נקי (P/E) של 4.5 על הפעילות או במכפיל תפעולי (EV/EBIT) של 3.3, מיותר לציין שאני חושב שזה זול מאד ושחברה בתחום יציב ודפנסיבי כמו ויליפוד שבנוסף לכל גם מפגינה יופי של צמיחה בארבעת הרבעונים האחרונים צריכה להיסחר במכפיל רווח גבוה מ10 או אם ללכת על משהו צנוע יותר לכל הפחות מכפיל 8, בטח ובטח כאשר מדובר במנייה שנסחרת בנאסד"ק שם בדר"כ מעריכים צמיחה הרבה יותר מאשר אצלנו בת"א.

כעת בטח תשאלו למה המנייה לא מקבלת את המכפיל הראוי לה ? התשובה לדעתי היא ברורה – הר המזומן הזה בעצם מסתיר את העסק הנחמד שנמצא מאחוריו ואף אחד לא ממש יכול לראות, משקיע שבאופן מקרי נתקל בנתונים של WILC  במקום לראות מכפיל 4.5 רואה היום בעצם מכפיל 12 ואם זה לא מבריח אותו התשואה על ההון כבר תעשה את העבודה. אם אנחנו מדברים על רווח צפוי של 27 מ' ב2013 כאשר זה מתחלק על הון עצמי של 340 מ' אנחנו מקבלים ROE של פחות מ8% – לא מזהיר במיוחד תודו, אבל כשחושבים על זה שמאחורי מסך המזומנים הזה נמצא עסק שזקוק לפחות ממחצית מההון הזה כדי לפעול אנחנו מגיעים כבר ל-ROE  גבוה מ16% וזה כבר לא משהו שהולך ברגל, זוהי בדיוק הבעיה של חברות דוגרות, גם כשהן חברות מוצלחות כמו ויליפוד די קשה להבחין בזה במבט ראשון.

תמחור כולל

כעת לאחר שיש לי את שני התמחורים אני כבר יכול להתחיל לדבר על מחיר מטרה, אם אני הולך על מכפיל שמרני של 8 אני מקבל שווי של 216 מ' לעסק התפעולי (לפי רווח שנתי מייצג של 27 מ') נוסיף את זה למזומן העודף בתמחור מלא ונקבל שווי של כ410 מ' ש"ח שמביא אותנו לאפסייד של מעל ל30% על המחיר כיום. אז נכון שלא מדובר פה באפסייד גבוה במיוחד אבל מצד שני גם הסיכון פה הוא מאד נמוך, וכאן אני מגיע בעצם לנקודה החיובית (כנראה היחידה) שיש להשקעה בחברות דוגרות מסוגה של WILC והיא שאנחנו מאד קרובים לרצפה. גם בהנחה שהעניינים לא ממש ילכו בכיוון שאני צופה (אולי מישהו יחליט שהגיע הזמן לעוד מחאה חברתית – בסך הכל הקיץ כבר מתקרב :-) ) כרית המזומנים של החברה אמורה להגן עלי, אפילו היום ולאחר עלייה של יותר מ50% במהלך חצי השנה האחרונה החברה בעצם נסחרת מתחת להון העצמי שלה ובקושי מעל לשווי נכסיה השוטפים נטו (NCAV) שעומדים על כ-300 מ' ושמורכבים ברובם מנכסים מוחשיים– 196 מ' זה מזומן עוד 80 מ' מלקוחות ויש כמובן גם את המלאי (45 מ') כל זה מול חוב כולל של 25 מ', אם נוסיף לכאן גם 30 מ' מהנכסים לטווח ארוך שמשויכים לנדלן שבו יושבת החברה (מבנה לוגיסטי בשטח של 8600  מ"ר באזור התעשייה של יבנה) ושכבר הופחת ב10 מ' לאורך השנים האחרונות למרות שריאלית ערכו עלה והוא שווה יותר מ40 מ' נקבל שהחברה נסחרת פחות או יותר סביב נכסיה המוחשיים ולכן יש פה גידור לא רע בכלל של הדאונסייד.

בצד של האפסייד אפשר לחשוב על כמה קטליזטורים פוטנציאליים, הראשון שביניהם הוא כאמור השיפור בתוצאות החברה שלהערכתי יביא את שני הרבעונים הבאים להציג עלייה של כ25-30% בהשוואה לאלו של שנה שעברה, שיפור שכזה אני מאמין שצפוי למשוך משקיעים חדשים ולדחוף את המנייה קדימה עד סוף השנה. להזכירכם – ברבעון האחרון החברה הודיעה עוד לפני פרסום הדוח על צפי לעלייה בהכנסות של מעל ל20%, ולאחר דברי ויליגר בשיחת הועידה יש סבירות גבוהה מאד שהודעה דומה תקדים גם את פרסום תוצאות הרבעון השני. דבר נוסף שיכול להציף ערך זה כמובן חלוקת חלק מהמזומן העודף למשקיעים, מכיוון שלדעתי המנייה נסחרת בדיסקאונט – הדרך האופטימלית ביותר לעשות את זה היא ע"י תוכנית רכישה עצמית של מניות, בספטמבר 2011 החברה אכן הכריזה על תוכנית כזו אך במהלך הרבעון הראשון של 2012 היא הפסיקה אותה לפני שהספיקה לרכוש יותר מדי מניות, חזרה מחדש לתוכנית הזאת תהיה בשורה מעולה למשקיעים. בנוסף ברור גם שדיבידנד גדול יעשה את העבודה ויציף ערך לבעלי המניות. בכל מקרה וכדי להיות כנה עם עצמי חשוב לי לומר שאני לא ממש אופטימי לגבי שתי האפשרויות האלה (של חלוקת המזומן) ונותן סיכוי די קטן של 10-20% שהן אכן תצאנה לפועל. הסיבה לכך היא שעד לשלב זה בעלי השליטה עדיין לא הראו סימנים לכך שהם מתכוונים להתחיל ולחלק את הכסף ולכן אין ממש סיבה לבנות על כך שזה יקרה בעתיד הקרוב וחבל כי די ברור לי שככל שהחברה תחזיר יותר מזומן לבעלי המניות (בדרך זו או אחרת) ותשפר את מבנה ההון שלה כך בעצם תלך ותעלה האטרקטיביות של המניה.

סיכום

אני מניח שחלק מהקוראים עשוי לחשוב שלהשקיע בחברה עם מדיניות הקצאת הון (Capital allocation) לא אופטימלית כמו של ויליפוד זה רעיון גבולי, אבל בסיטואציה הנוכחית אני חושב שלמרות זאת מדובר בהשקעה אטרקטיבית לטווח הבינוני עם פוטנציאל להפוך להשקעה טובה גם בטווח הארוך. אפשר לראות את ההשקעה הזו כהשקעה בחברה צומחת עם יופי של הגנת דאונסייד ואפשר גם להסתכל על זה הפוך ולומר שמדובר בסוג של Asset play עם Kicker שיכול להגיע מפוטנציאל הצמיחה. אני בכל מקרה הולך עם האופציה הראשונה וחושב שבמידה והתחזית שלי לגבי רווחי הרבעונים הקרובים אכן תתממש, הדיסקאונט הזה של ה30% ייסגר עד סוף השנה והחברה תסחר כבר בחודש דצמבר מעל ל9$. בנוסף חשוב לזכור גם את ההשפעה שיש לשער הדולר – פה להבנתי יש שני כוחות מנוגדים שבסופו של יום כנראה שדי מקזזים אחד את השני, מצד אחד רק השבוע הכריז הנגיד על הורדת הריבית וחזרה לרכישה של דולרים ולכן יתכן שבעתיד יהיו עליות בשער הדולר שיביאו לעלייה בשווי המנייה (נסחרת בדולרים) אך מהצד השני גם עלולות לפגוע בביצועי החברה מכיוון שעיסוקה העיקרי הוא יבוא, בשלב זה אני כאמור לא מייחס לזה חשיבות אבל כמובן שאני מתכוון לעקוב ולוודא שזה אכן נשאר כך. זהו, זה הסיפור של WILC, קודם לכן השנה החברה האם ויליפוד השקעות (בת"א) כבר הספיקה לתת לי תשואה לא רעה , עכשיו אני מקווה שגם הבת תלך בעקבותיה..

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות WILC וויליפוד השקעות אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך. יש לקרוא את הסרת האחריות

test 123