יול 242012
 

אם קראתם את החלק הקודם אתם יודעים כבר יודעים מהן קטגוריות ההשקעה אליהן אני מתחבר ואותן אני מחפש. אבל זה עדיין לא מספיק כדי לאפיין אותי בתור משקיע – כעת אני מתכוון להשלים את התמונה. נראה לי שהדרך הכי טובה להתחיל היא ע"י ציטוט, ואם כבר ציטוט אז נמשיך עם פיטר לינץ' וספרו One up on Wall Street :

אני חושב שהאימרה של לינץ' יותר מרומזת על ההעדפות שלי לגבי גודל החברות בהן אני נוטה להשקיע, אבל כדי לוודא שהמסר עבר אני אגיד את זה – אני מעדיף להשקיע בחברות בעלות שווי שוק נמוך (אפילו נמוך מאד) או כמו שקוראים להן באנגלית Small cap & Micro cap. להעדפה הזו יש מספר סיבות טובות (לפחות לטעמי), אני אתחיל בסיבה החשובה מכולן והיא פוטנציאל הרווח.

אני מניח שלינץ' בציטוט שהבאתי למעלה לא הפתיע אף אחד – מדובר בפיסיקה בסיסית, דברים קטנים נוטים לזוז מהר יותר. לעובדה הזאת אגב יש גם יתרונות וגם חסרונות העניין הוא שלמשקיע אקטיבי שמאמין ביכולות שלו לבחור מניות בצורה טובה – מניות קטנות מהוות פוטנציאל רווח גדול יותר מאשר אלו הגדולות. כדי שמנייה בעלת שווי שוק של מספר מיליארדים תכפיל את שוויה הרבה מאד צריך לקרות והרבה כסף צריך לזרום פנימה. לעומת זאת מניות בעלות שווי שוק של כמה עשרות מיליונים יכולות לנוע די בקלות גם למעלה וגם למטה.

הסיבה השניה לכך שמניות קטנות מועדפות עליי היא פשוט שיש הרבה יותר מהן – כלומר מבחר. סטטיסטית האפשרות למצוא מנייה מנצחת אחת מתוך מתוך מבחר של כמה מאות מניות היא גבוהה בהרבה מאשר מתוך מבחר של כמה עשרות. ומה לעשות שמניות קטנות יש הרבה יותר מגדולות . בואו ניקח לדוגמא את כל החברות שנסחרות בבורסת ת"א ונחלק אותן לקטגוריות על פי שווי השוק שלהן. לצורך קביעת שמות הקטגוריות אני אשתמש בהגדרות המקובלות בשוק האמריקאי.

 מכיוון שההגדרות כפי שהן מופיעות ברשימה למעלה "קצת גדולות" על מידות הבורסה הישראלית הקטנה שלנו את את הדולרים החלפתי בשקלים ואף חילקתי ב4 את כל התחומים (סוג של פקטור 1:16 על ההגדרות המקוריות). תוצאת ההתפלגות מופיעה בטבלה שלפניכם:

התפלגות שווי השוק - בורסת ת"א

מה שניתן לראות די בברור מהתפלגות שווי השוק של המניות בת"א (ולמרות שלא בדקתי, אני די משוכנע שבכל שוק מניות אחר בעולם) זה שיש הרבה יותר מניות קטנות מאשר גדולות – אם נחבר את אחוז המניות הקטנות לזה של המניות הקטנות יותר נגיע לכמעט 80% מה שאומר שעל כל מניה אחת גדולה או בינונית יש בערך ארבע מניות קטנות. המבחר הגדול יחסית של מניות קטנות אמנם "מקשה" על המשקיע שכן יש לו הרבה יותר מניות לעבור ולבדוק אבל מצד שני מגדיל את ההסתברות שלו למצוא מנייה מוצלחת מביניהן.

 הסיבה השלישית בגללה אני מעדיף מניות קטנות היא טריווילית הרבה יותר – הן בדר"כ הרבה יותר פשוטות לניתוח ולהבנה – ואם למדתי משהו מלינץ' או באפט זה "קנה מה שאתה מבין" – אז אמנם מדובר בהכללה ובהחלט יכול להיות שקיימת מנייה קטנה ומאד מסובכת או להיפך מנייה בעלת שווי מטורף ועדיין בעלת עסק מאד פשוט להבנה אבל ברב המקרים זה לא כך. מניות קטנות בדר"כ שייכות לחברות שמתבססות על עסק מרכזי אחד (תעשייה, מזון, ביגוד, השקעה, הובלה וכו') וזאת לעומת החברות הגדולות שברובן הפכו לכאלה בעקבות צמיחה לא אורגנית ולכן במקרים רבים יכילו בתוכן אחזקות מסוגים שונים דבר שיקשה על הניתוח שלהן. הרבה יותר פשוט לקרוא דוח רבעוני של חברה קטנה העוסקת בתחום ספציפי מאשר של איזה קונגולמרט שעושה עסקים רבים וחשוף לשווקים ותחומים שונים. ולכן לו רק משיקולי זמן ויעילות תיפעולית :) חברות קטנות הן אופציית השקעה נוחה יותר.

הסיבה הרביעית להעדפה שלי למניות קטנות היא פחות תחרות. כשבאים לקנות מניות קטנות אתה מתמודד עם הרבה פחות קונים פוטנציאלים מאשר בקנייה של מניות גדולות יותר. העובדה הזו נובעת ממספר סיבות עיקריות: הגופים הגדולים (כמו קרנות נאמנות, תעודות סל וסוגים אחרים של מוסדיים) פשוט לא מעוניינים, לא יכולים או לא מורשים לקנות אותם. לא מעוניינים מכייון שבדר"כ הן לא מתעסקות בהשקעות בסדר גודל קטן – זה פשוט לא שווה להם את המאמץ, למה להם לנתח חברה ולהכנס לפוזיציה כאשר כל פוטנציאל ההשקעה שלהם מיליוני שקלים בודדים ? כשמדובר בגוף גדול שמנהל מיליארדים, גם אם יזהה מנייה קטנה, ישקיע בה וישיג תשואה מדהימה זה לא ממש ידגדג את השורה התחתונה ולכן הם בדר"כ יעדיפו להימנע מכך. סיבה נוספת היא שעל גופים גדולים שמנהלים כספים ציבוריים או קרנות פנסיה יש לעיתים כל מיני מגבלות רגולטוריות שפועל יוצא שלהם הוא איסור חשיפה למניות קטנות, יש לדוגמא קרנות פנסיה שהתשקיף שלהן אוסר קניה של ניירות ערך מחוץ למדד מסוים (נניח ת"א 100).

העובדה ש"קהל הלקוחות" בתחום המניות קטנות הוא מצומצם הרבה יותר מביאה אותנו לסיבה החמישית והאחרונה לכך שמניות קטנות הן דרך ההשקעה הנכונה בשבילי והיא – עיוותים גדולים בשווי השוק שלהן. אני חושב שדי נכון יהיה לאמר שככל שמנייה גדולה יותר היא מוכרת יותר לציבור (הקונים) – יש להניח שאם נעצור אנשים ברחוב (בנימוס כמובן) ונבקש מהם לנקוב בשמותיהן של 10 חברות מהבורסה בתל אביב – רובם המוחלט של השמות שנקבל יהיו של חברות גדולות (מת"א 25 או ת"א 100). אם נוסיף לכך את העובדה שגם רובם של האנליסטים ואנשי שוק לא ממש עוסקים במניות הקטנות נבין שבכל הנוגע לפופולריות – מניות אלו נמצאות בתחתית הרשימה. מכיוון שכך הסיכוי למצוא עיוותים משמעותיים בשווי המניות הללו הוא גדול הרבה יותר מאשר אלו הגדולות שתימחורן כנראה יעיל הרבה יותר.

זהו, אלו הן הסיבות העיקריות בגללן אני מאמין שלי כמשקיע שווה יותר להתמקד במניות הקטנות יותר. חדי העין מביניכם וודאי הבחינו בכך שבתוך כל הסיבות שהבאתי חסרה הטענה ש"חברות קטנות מבצעות יותר טוב מחברות גדולות" והסיבה לכך שלא כתבתי את זה היא שזה לא ממש מדויק – מחקרים שנעשו בעבר והשוו את ביצועי החברות לאורך ההיסטוריה לפי התפלגות שוויי השוק שלהן הגיעו למסקנה שיש תקופות בהן הקטנות גוברות על הגדולות אך יש כאלו בהן ההיפך הוא הנכון. ועל כן, אם הייתי משקיע פסיבי שפועל ע"י השקעה במדדים – אני כלל לא בטוח שהייתי מעדיף להשקיע במדד היתר (מניות קטנות) על פני המעו"ף (מניות גדולות) אבל כמשקיע אקטיבי, השקעה במניות קטנות נראת לי כמו קרקע פורייה הרבה יותר.

אוקיי, עד עתה עברתי על היתרונות שבהשקעה במניות הקטנות אבל העניין הוא שלכל מטבע יש שני צדדים, האמרה הזו נכונה אף יותר כשמדובר בהשוואת המניות גדולות אל הקטנות, שם – לכל יתרון יש גם את החסרון שמלווה אותו. אז כדי לאזן את הפוסט הנה הצד השני של המטבע.

תנודתיות (Volatility): מניות קטנות זזות מהר אמר לינץ' קודם – העניין הוא שזה נכון לשני הכוונים, מניות קטנות כמו שהן יודעות לתת הן יודעות לקחת ותמיד כאשר מדובר בהשקעה בהן התנודתיות עומדת אל מול הפוטנציאל. העניין הוא שלי כשמשקיע למרחקים ארוכים – התנודתיות היא פקטור פחות משמעותי ומחיר שאני מוכן לשלם בעבור הפוטנציאל הגבוה. למשקיע שבודק את תיק המניות מדי יום ונלחץ מכל שינוי מכל שינוי כלפי מטה – מניות קטנות הן אופציה לא ממש טובה.

מסחר דליל ומוגבל:  קודם ציינתי את חוסר הפופולריות של המניות הקטנות כיתרון, אבל כמו שאתם יכולים להבין זה בהחלט יכול להיות חסרון. מניות קטנות יכולות להיות קשות מאד לקנייה. הסיבה העיקרית לכך היא שפשוט אין יותר מדי מהן (Outstanding shares) בשוק. בארץ הרבה מהחברות הקטנות מתאפיינות באחזקות ציבור נמוכות, מדובר על חברות שבנוסף על כך שהן קטנות רב המניות שלהן מצויות בידיהם של בעל עניין מה שמקשה על המסחר בהן (אגב, פן חיובי של העניין הוא פוטנציאל למחיקה ע"י הצעת רכש). כשפותחים את ספר הפקודות של מנייה קטנה ניתן לעיתים לראות מרווחים (Spreads) של עשרות אחוזים בין שערי הקנייה למכירה, כמו כם במניות מסוימות יכולים לעבור ימים ואף שבועות מבלי שתתבצע עסקה. העובדה הזו הופכת את קנייתן ומכירתן של מניות אלו לסוג של אומנות שמצריכה מיומנות (בניית פוזיציה ע"י קנייה במנות קטנות) ולעיתים דורשת סבלנות רבה. אך גם אל מול החיסרון הזה מה שמפצה זה אורך הנשימה וההבנה שאלו מניות לאחזקה לטווח ארוך, פשוט צריך לעשות את הסוויטץ' הזה בראש ולהבין שסגנון המסחר פה הוא שונה בתכלית מזה של מניות גדולות וסחירות יותר.

חוסר בנתונים היסטוריים: לעתים חברות קטנות הן פשוט חברות צעירות בתחילת דרכן- במקרים אלו יש קושי אמיתי בהשגת נתוני עבר (פשוט כי אין יותר מדי עבר מתועד) מה שכמובן מקשה על המשקיע בבואו להעריך את שווי החברה. בחברה ללא הסטוריה מתועדת, לא ניתן לדעת איך מתפקדת החברה בזמן משבר, מהי הרווחיות המייצגת על פני שנים ועוד נתונים הדרושים כדי לשים תג מחיר על מניית החברה. במחינתי הפתרון לעניין הזה הוא פשוט, אם אין לי את הנתונים הדרושים לי לצורך בצוע הערכת שווי לחברה – אני פשוט עובר הלאה. ומן הצד השני כאשר אני בוחן חברה קטנה בעלת הסטוריה רבת שנים, אני מבין שצמיחה היא לא המפתח – שכן אם מנייה נשארת קטנה שנים רבות מירב הסיכויים הם שהיא הגיע למצבה היציב (Steady state) ולא תצמח משמעותית גם בעתיד ולכן בסוג זה של מניות אני מחפש מחפש אחרי טריגרים אחרים כמו עיוות משמועתי בשווי השוק (ביחס לנכסים או לסייקל הכלכלי ארוך הטווח), שינויים פונדמטליים במאזן (כמו צמצום הוצאות המימון), מדיניות חלוקת דיבידנדים ועוד.

זמן המתנה ארוך עד להצפת ערך: מכיוון שמדובר במניות קטנות שלעיתים נחבאות אל הכלים, החברות הללו לא מסוקרות על בסיס שוטף ועל כן בהרבה מקרים על המשקיע יהיה להמתין זמן רב עד אשר החברה תתכנס לשוויה הכלכלי (במקרה של עיוות בשווי). הדרך השנייה בה ניתן להציף ערך באופן מהיר יותר היא ע"י התרחשות ארוע משמעותי (רצוי חיובי) כלשהו שיביא את החברה לתשומת לבם של המשקיעים, האנליסטים והעיתונות הכלכלית. סוג זה של הצפת ערך בעקבות ארוע כלשהו יהיה לרב משוייך להשקעה בחברות מחזוריות או בTurnarounds . במקרה של השקעה בחברות על סמך תמחור נכסי (Asset play), לרב תידרש מהמשקיע סבלנות יתרה.

סיכום:

מסחר במניות קטנות יכולה להיות אסטרטגיה מאד רווחית, העניין הוא שהיא דורשת מהמשקיע התחייבות יתרה. בנוסף לכל הנושאים שעליהם כתבתי למעלה, כאשר מדובר במניות קטנות – על המשקיע לבדוק את הנחות היסוד שלו ולהיות משוכנע בצדקת דרכו יותר מהרגיל. מונח מרווח "מרווח הבטחון" חייב להבדק בשני אופנים – פעם באופן המסורתי של המונח ופעם נוספת באופן הפסיכולוגי – קרי המשקיע חייב להיות משוכנע בנכונותם של הנחות היסוד שהניח ושל הנתונים עליהם התבסס, שכן אם לא, תנודות השוק (או המחסור בהן), המסחר הדליל והזמן הארוך שעלול להדרש להשקעה מסוג זה – יוכלו להביא את המשקיע לפקפק בהחלטות המקוריות שקיבל ומכאן הדרך לקבלת החלטות השקעה שגויות היא קצרה.

 ||

יול 202012
 

השקעה היא סוג של אומנות ומכן, שהיא עניין של טעם אישי, אני משוכנע שלכל השקעה שלא תהיה ובכל נקודת זמן שלא תהיה תמיד ימצא מי שיפסול אותה לחלוטין ובו זמנית גם כאלה שיחשבו אותה לגאונית. כבר אמרו לפני "באמנות – אין דבר כזה שאין דבר כזה".  הגילוי הראשוני והדי מהפכני שעברתי כאשר נחשפתי למושג "השקעות ערך" הוא העובדה שכדי להשקיע במנייה צריך קודם כל ללמוד את החברה ואפילו (כן כן – אני לא צוחק) לקרוא את דוחותיה הכספיים, לרובכם זה בטח נשמע מגוחך אבל האמת היא שהייתי מופתע. אבל כשהתעשתתי והתגברתי על ההלם הראשוני, התחלתי ללמוד את הכללים הבסיסיים לקריאת דוחות, וכמובן הקדשתי את הזמן לקריאת הדוחות עצמם. עם הזמן השתפרתי בהבנת הדוחות (ואני מקווה להמשיך ולהשתפר בעתיד) וגם התנסיתי בהשקעות שונות – הפעם זה כבר היה על בסיס פונדמנטלי אבל בסופו של יום הרגשתי שכדי להתחיל להשקיע באופן מוצלח אני חייב לבחור לעצמי תחום התמחות, ללמוד אותו וליישם אותו. ראיתי שלהתפזר לכל עבר זה לא ממש יעיל ורווחי. ואז בעצם ניגשתי לבחינת השאלה החשובה – איזה סוג של משקיע אני ?  או אם לנצח את זה בפלצנות – מהי פילוסופיית ההשקעה שלי ?

כדי להגיע לתשובה לשאלה הזו, הייתי צריך לשבת ולחשוב מהם הדרישות שלי מתיק ההשקעות מה שהעלה מספר שאלות נוספות.

שאלה 1: מהן הציפיות שלי לתשואה לאורך זמן ? התשובה לשאלה הזו גוזרת ישירות את רמת התנודתיות (יש אומרים סיכון) שאני מוכן לקבל.

שאלה 2: מהו אופק ההשקעה שלי (שילוב של שיעור הנזילות וגיל)

שאלה 3: מהו תמהיל ההשקעה האופטימלי בשבילי ?

שאלה 4: מהי גישת ההשקעה\שיטת העבודה אליה אני מתחבר ואותה אני מתכוון לאמץ ?

טוב אז אם יש שאלות צריך גם תשובות..

תשובה 1:  50% בשנה – זו התשואה שהייתי רוצה להשיג! וורן באפט טען שאם היה משקיע סכומים קטנים של כסף (בניגוד למיליארדים שהוא מנהל כיום) הוא משוכנע שיוכל להשיג תשואות שנתיות של 50%. העניין הוא שאני לא וורן באפט וכנראה שגם לא אהיה, אבל עדיין – אני מעוניין להשיג תשואות גבוהות ככל האפשר וזאת תוך לקיחת מינימום סיכונים. בכל אופן ככל שחשבתי על כך יותר הבנתי שאין שום ערך בלנקוב באחוז תשואה רצוי – מצד אחד אם אצליח להגיע לביצועים זה לא שאני אלך ואחזיר את הכסף ואם לא, אף אחד לא יפצה אותי על ההפרש. הדבר היחיד שכן ידעתי הוא שאני רוצה להגיע לביצועים טובים משמעותית מאלו של המדדים שכן אחרת כל העניין הוא פשוט בזבוז אחד גדול של זמן.

תשובה 2:  אופק ההשקעה שלי הוא ארוך. מה הכוונה בארוך ? כמה שיידרש. במבט ראשון התשובה הזאת נשמעת קצת סתומה ולכן אסביר – כשאני אומר אופק השקעה ארוך, אני מתכוון להגיד בעצם שכל פעולת מכירה שאעשה בשנים הקרובות תתבצע אך ורק משיקולי השקעה טהורים. זוהי אחת ההחלטות החשובות שלקחתי כאשר החלטתי שאני בוחר בהשקעה בשוק ההון. פרקטית זה בעצם אומר שאני מתכוון להשקיע את רב כספי אבל לא את כולו, חלק מההון שלי תמיד יישאר בצד כגיבוי כדי ששום ארוע (צפוי או בלתי צפוי) לא יאלץ אותי למכור בעתוי לא מתאים. עצם האמירה הזו גוזרת אופק השקעה של לפחות 5-10 שנים שכן ידוע לכל ששווקים דוביים יכולים להמשך זמן ארוך ואם נניח ששוק דובי הוא בדר"כ לא העיתוי הרצוי לסגירת הפוזיציה אני חייב לוודא שיהיה לי את אורך הנשימה כדי לחכות לזמן שבו יהיה כן יהיה לי משתלם למכור.

תשובה 3:  התשובה היא בעיקר מניות (common stocks) . איני מתכוון לעסוק באסטרטגיות קנייה ומכירה של אופציות מעוף, אני לא מתכוון להתמחות במאקרו, סחורות או מסחר במט"ח. תעודות סל גם הן לא נמצאות בתכניות שלי, אני מאמין שבחירה סלקטיבית של מניות מסוימות תמיד תהיה עדיפה על השקעה בסל. גם אג"ח לא נמצאות כרגע על הכוונת, למרות שאני משוכנע שניתן להרוויח תשואות לא רעות בתחום זה כרגע איני מכיר אותו מספיק ואני לא מתכוון לשנות את המצב הזה בקרוב. ההיסטוריה מלמדת שלטווח הארוך תשואות המניות תמיד היו גבוהות יותר מאלו של האג"ח (לגבי סיכון זה כבר סיפור אחר) ומכיוון שהתשובה הקודמת שלי מדברת על אופק השקעה ארוך אני מתכוון להתמקד בהשקעת Equity במניות ונגזרותיהן (כתבי אופציה).

תשובה 4:  כדי לענות על השאלה הזו הייתי צריך להבין מהן האופציות שעומדות לפני. כאן כבר באו לעזרי ספרי ההשקעות שקראתי, אחד מהם הוא ספרו הפופולרי של פיטר לינץ "ONE UP ON WALL STREET". בספרו זה חילק לינץ' את עולם המניות לשש קטגוריות עיקריות, אני אעבור עליהם ואנסה להבין מהן קטגוריות ההשקעה המתאימות לי:

צמיחה איטית (Slow growers) :

חברות בעלות שווי שוק גדול שכבר הגיעו ליישורת האחרונה מבחינת צמיחה (קצב הצמיחה הממוצע שלהם נע סביב האינפלציה). חברה כזו בדר"כ מפסיקה לצמוח בגלל שתי סיבות עיקריות, או שהיא כבר מיצתה את פוטנציאל השוק כולו או ש"עייפות החומר" מכריעה אותה או אפילו את התחום כולו. חברות "צמיחה איטית" בדר"כ יחלקו דיבינד או יבצעו Buy backs של אחוזים בודדים בשנה בעיקר מכייון שאין להם באמת אלטרנטיבה להשקעה. דוגמא למניות מסוג זה בבורסה הישראלי הן חברות מעוף כמו אסם.

צמיחה בינונית: (Stalwarts)

הדוגמאות שנתן לינץ' לסוג החברות הזו הן קוקה קולה, פרוקטר & גמבל ובריסטול מיירס, מדובר בחברות המובילות בתחומן בדר"כ הן יהיו בעלות הנהלה איכותית ויתרון תחרותי משמעותי. לאור התאור הנ"ל לא ממש פשוט לתת מקבילה ישראלית לרשימה הזו מבלי להעליב את הרשימה המקורית אבל עדיין אני חושב שחברה כמו טבע יכולה להתקרב לדעת המשורר המקורית. בכל אופן חברות אלו בניגוד לצומחות האיטיות מצליחות לייצר צמיחה שנתית ממוצעת של כ10-12 אחוז. והן אמורות להוות חברות "עוגן" שאיתן ניתן לישון בלילה גם בזמנים טובים פחות.

צמיחה מהירה (Fast growers) :

חברות צעירות ואגרסיביות בעלות שווי שוק נמוך שצומחות ב25-30 אחוזים בשנה, אלו סוג החברות האהובות על לינץ שממליץ להשקיע בהן אבל זאת רק לאחר בדיקה של המאזן והרווחים כדי לוודא שהם בריאים ויציבים מספיק. כפי שניתן להבין מניות אלו בדר"כ טומנות בחובן סיכון גבוה אבל בדיוק מסוג זה של חברות לינץ מצפה להכפיל את כספו עשרות מונים. הדרך למצוא את החברות הללו על פי לינץ' היא פשוט ע"י זיהוי שלהן בשלבים הראשונים – לדוגמא זיהוי של חנות מוצלחת בקניון הקרוב או זיהוי של מלון מוצלח שהינו חלק מרשת שעתידה להיות ה"הילטון" הבאה. כשניסיתי לחשוב על מקבילות בארץ קצת התקשיתי, כשחושבים על חברות צמיחה מהירה בארץ האסוציאציה שעולה היא של חברות חלום כמו חברות טכנולוגיה, ביומד או נפט\גז ואני די משוכנע שלא לזה התכוון לינץ. אם אני מתאמץ קצת יותר אני יכול לחשוב על חברות קמעוניות צעירות (יחסית לשופרסל או מגה) כמו רמי לוי שמדגימות גידול וצמיחה מהירים .

חברות מחזוריות (Cyclicals) :

חברות מחזוריות הן כאלה שההכנסות והרווחים שלהן עולים ויורדים בצורה מחזורית – אפשר לאמר עליהן שהדבר הכי יציב בהן הוא חוסר היציבות. בחברות אלו תזמון היא מילת המפתח ומאד חשוב לזהות את תחילת הסייקל החיובי שלהם כדי לתזמן כניסה נכונה. דוגמא לסוג תעשייה שמזוהה עם ציקליות היא תעשיית המוליכים למחצה (לדוגמא אורבוטק), בכלל תעשיות שמוכרות מוצרים שמצריכים הוצאות הוניות גדולות מטבען יהיו ציקליות שכן להלך הרוח בשווקים יש השפעה פאטלית על הרצון לבצע השקעות משמעותיות לזמן ארוך. עוד תעשיות ציקליות הן כאלה שמושפעות ישירות מצריכה ישירה – תעשיות כמו תעופה אזרחית (אלעל) שרווחיהם נגזרים ממצב הרוח הצרכני.

חברות מהפך (Turnaround) :

אלו הם חברות שביצעו מהפך לאחר תקופת שפל משמעותית , לעיתים מדובר בחברות שהיו בדרך הבטוחה לפשיטת רגל אבל משהו השתנה לטובה עקב שינוי אסטרטגי כלשהו כמו רה-ארגון (התייעלות, מכירת נכסים, סגירת מחלקות מפסידות , החלפת הנהלה) או שינוי רגולוטורי שטרף את הקלפים לטובתן. במקרים אחרים מדובר בחברות שלאחר צמיחה מהירה בעבר לפתע האטו ואף עברו לצד השלילי, סוג זה של מניות בדר"כ מוענש בצורה מיידית ומוגזמת ע"י השוק מה שיכול לייצר הזדמנות השקעה מצוינת למשקיע שמנתח את העניין בצורה קרה ומחושבת. בכל אופן אני עוד אדבר רבות בהמשך על סוג זה של השקעה – שהוא כפי שהזכרתי קודם חביב עלי ביותר.

נכסי ערך חבויים (Asset play) :

קודם כל אני רוצה להתנצל על התרגום של המונח "Asset play" – אני יודע שלא עשיתי עבודה מוצלחת במיוחד, בכל אופן "מודה ועוזב ירוחם". וכעת לעניין – חברות אלו הם הדבר הכי קרוב להשקעות ערך במובן המסורתי ("גראהמי\באפטי") של המונח.  לינץ משייך לקטגוריה הזו חברות אשר ערך נכסיהן גבוה משווי השוק בו הן נסחרות כלומר נתינות לקנייה בהנחה מסויימת על שווין האמיתי. לינץ מכוון בעיקר לחברות שיושבות על נכסים שציבור המשקיעים והשוק מפספסים – זה יכול להיות ערימת מזומנים שיושבת לה בקופה או נכסי נדלן שרשומים בספרים בשווי בו נקנו בתקופת המנדט, משקיע שקדן שחופר בדוחות כספיים בצורה יסודית יוכל לאתר מדי פעם הזדמנויות מסוג זה– ואז על מה שהוא צריך לעשות הוא "רק" לקנות ולהמתין עד שהשוק יגלה את העיוות ויתקן אותו.

זהו, אלו הקטגוריות כפי שמביא אותן לינץ', החלוקה הזו כמו שאר הרעיונות בספרו של לינץ' היא די פשוטה להבנה והגיונית. כעת כל נותר לי רק להחליט איזה סוג של משקיע אני רוצה להיות – ולבחור את הקטגוריה שעושה לי את זה. התחלתי עם קטגוריית הצמיחה הראשונה –  פה לא התעכבתי יותר מדי, צמיחה איטית באמת לא עושה לי את זה – נקודה. כניסה לתחום ההשקעה במניות בשביל תשואה של מס' אחוזים בודדים בשנה לא הרגישה לי כמו האסטרטגיה הנכונה. לצורך העניין, גם קטגוריית הצמיחה השנייה לא נראתה לי סקסית במיוחד – נכון שפה כבר מדובר בחברות איכותיות בעלות יתרונות תחרותיים אבל מכיוון שכך – כל עולם ההשקעות ואישתו עוקבים אחריהם ועיוותים גדולים במחיר קשה לי להאמין שאמצא פה. אני אשאיר את המניות הללו לאלו שכבר עשו את שלהם וכעת מחפשים איפה ניתן להחנות את הכסף בתשואה סבירה וסיכון נמוך. אופציית הצמיחה השלישית (צמיחה מהירה) כבר מדברת אליי יותר, בעיקר בגלל שהדרך בה מתאר אותה לינץ' בהחלט נשמעת לי הגיונית – כל שאני צריך לעשות זה לזהות חברות בעלות פוטנציאל כבר בשלבים הראשונים (בקניון הקרוב לביתך) לרכוש את מניותיהן וליהנות מתשואות גבוהות במיוחד. העניין הוא שכאשר ניסיתי להבין האם ניתן באמת ליישם את הטכניקה הזו ולזהות מניות צמיחה בארץ כאשר הן בתחילת דרכן הבנתי שלצערי זה לא לא כלכך פרקטי. אני מניח שדרך זו מתאימה הרבה יותר למשקיע האמריקאי, אך בארץ קצב כניסתן של חברות חדשות למסחר הוא מאד נמוך (מספר מועט של מניות בשנה) ואם כבר יש חברה שצומחת ומתרחבת בקצב מהיר – ברב המקרים היא תונפק למסחר רק לאחר שצמיחתה המשמעותית כבר מאחוריה. אני לא טוען שבלתי אפשרי למצוא מניות כאלה בארץ (שוב – דוגמאת רמי לוי) אך אני חושש שלא ניתן לבנות על זה כאסטרגיית השקעה מובילה.

סיכום ביניים – מסתבר ששלושת הקטגוריות הראשונות של לינץ הן לא בשבילי – או שהן לא אטרקטיביות מספיק או שהן לא ממש ניתנות ליישום באופן שוטף. כנראה שהשקעה במניות צמיחה (כלשהן) בארץ היא לא הדרך בה אלך. כעת נמשיך לשלושת הקטגוריות הבאות – בואו נקווה שכאן אני אמצא משהו שימצא חן בעיני (ספוילר – אני אמצא!).

הקטגוריה הרביעית של לינץ' היא חברות מחזוריות, לסוג זה של מניות מצאתי שהרבה יותר קל לי להתחבר. נתחיל בכך שמניות וענפים ציקליים יש בכל מקום (גם בארץ) ומכייון שהרבה מאד מהחברות בארץ הן יצואניות הן גם מושפעות מהסייקל הכלכלי\הענפי הגלובלי. מה שנחמד במניות מחזוריות היא שהן מחזוריות :) כלומר הן נעות בתבניות שחוזרות על עצמן – ולכן ברגע שלומדים את המחזור ואת מאפייניו יש סיכוי סביר שעם הזמן אפשר יהיה לבנות גבולות גזרה שיסייעו לזהות עיתויי כניסה (וגם יציאה) נוחים. בעיתויי כניסה ויציאה אני לא מתכוון למושגים מעולם ה"ניתוח הטכני" (חס וחלילה טפו טפו טפו) אלא לזיהוי המאפיינים של הסייקל שגוזרים את ביצועי החברות לאורכו והתחשבות בו בזמן שבאים לקבוע רווחיות מייצגת. השוק ככלל נוטה לייחס למצב הנוכחי משקל גבוה מדי ולהסטוריה משקל נמוך מדי ולכן אני מאמין שאם אעשה את שיעורי הבית ואקבע רווחיות מייצגת שמתבססת על כל הסייקל אוכל לקנות בזול בחלק הסייקל השלילי ולמכור בגבוה בחלק הסייקל החיובי. זו בהחלט קטגוריית השקעה שמוצאת חן בעיני.

הקטגוריה החמישית היא חברות מהפך (Turnarounds), וכפי שכבר הזכרתי קודם מדובר בסוג ההשקעה שאני מאד מחבב. תשאלו למה ? פשוט מאד כאשר מזהים בהצלחה סיטואציית Turnaround משמעותית – הרווח הוא גדול ובדר"כ מגיע מהיר. בהשקעות אלו, המשקיע השקדן שעשה את שיעורי הבית וזיהה את המהפך לפני השוק כמעט תמיד יהנה מתשואה מדהימה ויותר חשוב הוא לא יצטרך לחכות שנים ברב המקרים הדוח הקרוב הוא שיגרום לקפיצה במחיר. אם נחשוב רגע על התנהגות של Turnaround נבין שבמהותה היא מאד דומה ל Cyclical, העניין הוא שבאחרונה השוק מודע למחזוריות ועל כן פחות מופתע משיפור בתוצאות. ב- Turnaround לעומת זאת השינוי החיובי כמעט תמיד יתפוס את השוק בהפתעה – ההפתעה הזו היא בדיוק מה שייגרום לתגובה החיובית הקיצונית והמהירה של השוק.

וכעת הגענו לקטגוריה השישית והאחרונה נכסי ערך חבויים (Asset play), פה אני מאמין שאין צורך להרחיב יותר מדי שכן ברור לכל אחד שהקטגוריה זו היא הלחם והחמאה של כל מי שרואה את עצמו כמשקיע ערך. זוהי האסטרטגיה בה פעלו כל משקיעי הערך הגדולים (ראו ערך בנג'מין גראהם ומניות הנט-נט המפורסמות שלו) וכנראה שהיא תמשיך להיות אסטרטגיה מוצלחת גם בשנים הבאות.

טוב, אז אם נשארתם עד עכשיו אני מניח שכבר הבנתם מהו קטגוריית ההשקעה המועדפות עליי שלי (ומהן לא). אבל רק בשביל שלא יהיו אי הבנות בואו נסכם, חברות צמיחה איטית ובינונית ממש לא עושות לי את זה – אני מתכוון להשאיר אותן לגיל הפנסיה. חברות צמיחה מהירה מאד עושות לי את זה אבל לצערי אני לא מאמין שניתן להשקיע בהן בדרך בה תאר לינץ' (לפחות לא בישראל) – זה לא אומר שאני לא מתכוון להשקיע בחברות שצומחות (ההפך הוא הנכון) אני פשוט לא מתכוון לחפש אותן בקניון הקרוב לביתי. הקטגוריות שכן עושות לי את זה הן חברות מחזוריות, חברות מהפך וחברות בעלות נכסי ערך חבויים. אלה סוג ההשקעות העיקרי עליהן אותן אני מתכוון לחפש ולנתח ועליהן אני מתכוון לכתוב.

 ||

test 123