נוב 262014
 

מניית ארית תעשיות סיפקה לנו היום (בעצם כבר אחרי חצות אז אתמול) הזדמנות נוספת לחזות בנפלאות הבורסה המקומית.

המנייה שכוחת האל הזו, שבימים כתיקונם לא מרכזת יותר מדי עניין והמחזור הממוצע שלה עומד על פחות מ 15 אלף ש"ח ביום, הראתה לפתע סימני חיים. אני מניח שלא הרבה מכם (אם בכלל) עוקבים אחרי החברה או המניה הזו אבל במידה ויש ביניכם כאלה בטח גם הם כמוני הסתקרנו למראה התופעה וחיש קל קפצו להם למאיה כדי לעמוד על פישרה . אתם בטח יכולים לנחש שמאיה היתה מופתעת בדיוק כמוני, נכון לשעות הבוקר המאוחרות אף אחד לא ממש  טרח לעדכן אותה בשום דבר – בקיצור תעלומה. מצד שני אופי המסחר שכלל הרבה מאד עסקאות קטנות העיד על כך שלא מדובר בקונה בודד שאולי נחשף למידע מוקדם אלא במספר גדול יותר של קונים – ומכאן עלתה השאלה מה לעזאזל הם יודעים ומאיפה ?

אבל, כפי שידוע לכל, תעלומות טבען להפתר וגם התעלומה הזו נפתרה חיש מהר, מה מסתבר ? היום בבוקר התפרסמה לה כתבה תמימה למראה באתר "הפופולרי" ISRAEL DEFENSE תחת הכותרת משהב"ט ירכוש מרעומים לפגזים ממפעל "רשף טכנולוגיות"". בכתבה מדווח הכתב אור הלר (כן, זה מערוץ 10 – מסתבר שהוא גם חוטא בכתיבה) על הזמנה בסדר גודל של 60 מ' ש"ח שאמורה להגיע לחברה ממשרד הבטחון. רשף למי שלא יודע, היא חברת בת של ארית תעשיות ומהווה את עיקר הפעילות של החברה ומשכך לא ממש מפתיע שמניית ארית תעשיות הגיבה לידיעה הזו בצורה חיובית. החברה הזו שצבר ההזמנות שלה הלך והתדלדל לו באופן עקבי במהלך השנה האחרונה כבר נראתה על פי תהום (כפי שקרה כבר בעבר) וההזמנה הזו אמורה להחזיר את החברה לחיים.

בנוסף ל"הגנת ישראל" גם אתר החדשות רוטר הגדיל לעשות ופרסם ידיעה קצרה על העסקה הצפויה. כך יצא שהקוראים הזריזים וחובבי ההרפתקאות הגיעו להם ומניית החברה סיימה את היום בעלייה של כ15% ובמחזור חריג של קרוב לחצי מליון ש"ח – לא לצחוק, במנייה הזו זה לא מעט. לאורך שעות המסחר לא יצאה שום הודעת בורסה מסודרת מטעם החברה ומאיה נשארה בשתיקתה, אבל בשעה 18:45 החברה סוף סוף הוציאה לה הודעת הבהרה ובה היא פחות או יותר מאשרת את דבר העסקה. אבל רגע, זה לא נגמר פה, כנראה שהנהלת החברה החליטה שאם הם כבר הם נשארו אחרי 6 בערב עדיף כבר לנצל את זה כדי לדווח על כל ההתפתחויות האחרונות וכך יצא שדקה לאחר מכן ב 18:46 יצאה הודעת בורסה נוספת לפיה החברה עברה בהצלחה ניסוי של הצבא ההודי כחלק ממכרז מאד משמעותי שבו היא משתתפת, ההודעה הזו באה לאחר שרק בשבוע שעבר הודיעה החברה על כך שנכשלה בניסוי של מוצר אחר גם הוא עם הצבא ההודי – בקיצור, מסתבר שגם חדשות טובות באות בצרורות ..

עבדכם הנאמן שעקב בעניין אחר ההתרחשויות החליט גם הוא באקט של הזדהות עם תושבי הדרום לתרום למאמץ הלאומי ורכש לו מעט מניות, אמנם באיחור קל אבל עדיין – שלא יהיה משעמם. בנוסף לכך ובמסגרת הלקחים שהופקו במהלך תחקיר הארוע התקבלה גם ההחלטה להוסיף את ISRAEL DEFENSE באופן מיידי ל-RSS feed שלי, איך אומרים ? שנית מצדה לא תיפול. עכשיו נשאר רק לחכות ולראות האם "קנה בשמועה, מכור בידיעה" הותיק והטוב עדיין מחזיק מים.

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניית ארית תעשיות אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך.  יש לקרוא את הסרת האחריות

אוק 262014
 

אחד הספרים המוצלחים ביותר שקראתי בנושא השקעות הוא הספר של קנט פישר – Super Stocks. הספר הזה של פישר (כן, יש קשר משפחתי, מדובר בבן של פיליפ) זכור בעיקר בגלל "המצאתה" של מטריקת ה-P/S  או כמו שקוראים לה במחוזותינו "מכפיל המכירות" ואולי גם בגלל מטריקת ה- P/R (מכפיל המו"פ) אחותה הקטנה והפחות פופולרית. אבל ככל שזה נוגע אלי, מה שנצרב אצלי הכי חזק מהספר זה הסיפור על הגליץ'. לפי פישר ג'וניור, מדובר בסיפור די שכיח, חברה מצויינת, כזו שצומחת בקצב גבוה, שנה-אחר-שנה, המשקיעים אוהבים אותה, ההנהלה שלה זוכה למחמאות מכל עבר, האיכות הטכנולוגית שלה נתפסת כגבוהה במיוחד, הציפיות ממנה ממריאות לשמים ומחיר המניה מתנהג בהתאם. אבל אז פתאום משהו קורה, הצמיחה פתאום מאטה או אפילו נעצרת כליל, הרווחים גם הם נפגעים והשוק כמובן מגיב בחומרה ומעניש את הנייר שעד לפני כמה דקות היה יקיר ליבם, פתאום מתחילים לפקפק בעליונות הטכנולוגית של החברה, לא ממש בטוחים בשוק המטרה של מוצריה וגם ההנהלה לפתע נתפסת כלא מספיק טובה או אפילו כושלת.

בדיוק בנקודה הזו – טוען פישר, עשויה להיות טמונה ההזדמנות הגדולה. לטענתו של פישר, חברות צמיחה עושות את זה בצורה מחזורית כאשר את המחזוריות הזו הוא מייחס לסיבות כמו מחזור חיי המוצרים או טעויות של ההנהלה. מעט מאד חברות יציגו צמיחה מהירה באופן עקבי למשך שנים על גבי שנים הוא טוען. טעויות לפי פישר הן חלק מתהליך ההתבגרות של כל חברה, וזה נכון שבעתיים כאשר מדובר בחברות צמיחה מואצת שהסביבה שלהן כל הזמן משתנה (מוצרים חדשים, שווקים חדשים, עובדים חדשים, תפוקות שעולות וכו') – בדיוק כאן נכנסת למשוואה איכות החברה. יש לא מעט חברות שבמשך מספר שנים יציגו ביצועים מעולים ואז יסבלו מנסיגה שממנה הן לא יתאוששו אף פעם, אבל כאשר מדובר בחברה טובה באמת ההנהלה שלה כאמור תדע להפיק את הלקחים, לתקן את מה שצריך והחברה תחזור למסלול הצמיחה המהירה. החכמה הגדולה היא כמובן לדעת להבדיל בין אלו שיעשו את זה לאלו שלא. פישר טוען שהשקעה במניית צמיחה מהסוג ה"טוב" לאורך כל תקופת חייה קרוב לוודאי שתכלול גליץ' אחד או יותר. משקיעים בעלי קיבה חזקה מספיק כדי להמשיך ולהחזיק גם בתקופות הפחות טובות כנראה שיזכו לתשואה נאה. לעומת זאת מי שידע לזהות את הסיטואציה בזמן ולרכוש את המניה במהלך הגליץ', עוד לפני ההתאוששות יזכה לתשואות פנומנליות.

סיליקום ללא ספק סבלה מגליץ' כזה בשנה האחרונה, לאחר 2013 שהיתה שנת צמיחה מטורפת של מעל ל50% ורווחיות שיא, הציפיות מהחברה היו בשמיים, האנליסטים שיבחו והמשקיעים התמוגגו. בפורום משקיעים בחו"ל שבו כותבים על החברה הרעיפו מחמאות מכל עבר על מנכ"ל החברה שייק'ה אורבך ועל מה שהוא עושה עם החברה. אבל אז כאמור החלו להגיע התוצאות של 2014 שלא ממש תאמו את הציפיות והשוק הגיב בדיוק לפי הספר, המנייה נחתכה ביותר מ60% מהשיא, המשקיעים וגם האנליסיטים הבודדים שמסקרים את החברה היו מאד מאוכזבים והאוירה הכללית היתה עגומה. השיא הגיע בשיחת הועידה של הרבעון השני (בחודש יולי השנה), שאותה פתח שייקה בהצהרה על ההחלשות הכללית שהוא מזהה על פני כל מרחב המוצרים שלהם וכאילו שזה לא היה מספיק גם סיפר על כך שהם הפסידו Design win מאד משמעותי למתחרה שלהם בגלל שהמוצר שלהם לא היה מוכן בזמן. כלכך מאוכזבים היו המשקיעים עד שבאותו הפורום שהזכרתי קודם כתב משקיע מתוסכל שהוא מקווה שייפול טיל על משרדי החברה ויגמור את הסיפור, זה היה כמובן במהלך צוק איתן. בקיצור מי שהחזיק במניית סיליקום לאורך חצי השנה האחרונה (כמוני) לא ממש רווה נחת, אבל אז הגיעה להשיחת הועידה מיום חמישי האחרון ונראה שהמטוטלת מתחילה לנוע שוב בכוון החיובי.

כל מי שעוקב אחרי החברה ושמע את השיחה האחרונה לא יכל היה להתעלם מכך שהצבע חזר לפנים של אורבך, הפסימיות שאפפה את שיחת הרבעון השני התחלפה לה באופטימיות ברורה שכבר מתחילה להזכיר את זו שאלייה הורגלנו בעבר, ולמרות שתוצאות הרבעון לכשעצמן היו לפי התחזיות, והערכות שהוא סיפק להמשך היו דומות לאלו שסופקו ברבעון האחרון – אין ספק שהתחושה הכללית שהתקבלה היתה שונה לחלוטין. כדי לנסות ולהדגים על מה אני בדיוק אני מדבר אביא מספר ציטוטים מהשיחה האחרונה ומזו שקדמה לה. נתחיל בדברי הפתיחה:

 רבעון שני – 2014:

רבעון שלישי – 2104:

כבר מהפסקה הראשונה של דברי הפתיחה ניתן לחוש את השינוי, ברבעון השני דובר על ההחלשות בשוק ועל מחצית שנה שנייה חלשה, אבל מהשיחה האחרונה ניתן להבין שהסיפור הזה כבר מאחורינו, שאת הגרוע מכל כבר עברנו ושהרבעון הרביעי יהיה מוצלח יותר מזה הנוכחי. כשזוכרים שאנחנו כבר חודש בתוך הרבעון ברור שהויזביליות של החברה לגבי הרבעון היא מאד גבוהה ומכאן שלא מדובר פה בהערכות אלא בעובדות.

רבעון שני – 2014:

רבעון שלישי – 2104:

זהו עוד חיזוק לפסקה הראשונה, לאחר שברבעון הקודם הציפיה היתה לחזור לצמיחה בתחילת 2015, בשיחה האחרונה כבר מדובר על כך שזה יקרה כבר ברבעון הרביעי של 2014, והנה עוד קטע שמדגים את רמת הבטחון של ההנהלה לגבי תוצאות הרבעון האחרון והשנה הכולה:

מבינים ? לא 1% לא 2% לא 3% ולא 4% – יותר..  שייקה אורבך במיטבו :) , תגידו לי אתם איך אפשר שלא לחבב את המנכ"ל הזה.

וכעת, אנקדוטה מעניינת לגבי מצבת כח האדם של החברה.

רבעון שני – 2014:

רבעון שלישי – 2104:

ניתן לראות שמספר העובדים בחברה עלה בכ20% בשלושת החודשים האחרונים, זו אולי לא האינדיקציה הכי מובהקת אבל זה כן תומך בתחושה שהאופק לפחות כפי שרואה אותה הנהלת החברה הוא בהיר יותר.  בתחילת השנה עמדה מצבת כח האדם על 143, כדי לעגל נניח שבסוף יולי הוא עמד 153 (150-155 לפי ה-CFO), כלומר תוספת של 10 עובדים ב7 חודשים (קצב זעום של עובד וחצי לחודש), וזה בהשוואה ל 25-30 העובדים שנוספו בשלושת החודשים האחרונים (קצב של 9-10 עובדים לחודש). חברות אחראיות לא נוהגות לגייס בתקופה של אי-ודאות ולכן זו עוד אינדיקיציה מבחינתי לכך שהאבק התפזר והכוון הוא חיובי. ואם כבר בכח אדם עסקינן, הוצאות המו"פ של החברה ברבעון האחרון היו הגבוהות ביותר אי פעם – כלומר ברור שלפחות חלק מהעובדים החדשים הם עובדי פיתוח ומכאן שהחברה ממשיכה להגדיל את ההשקעה בפיתוח מוצרים חדשים.

גם התחזית לגבי פוטנציאל הDesign wins מהמוצרים החדשים נשמעת מבטיחה, נראה שיש לא מעט לקוחות שנמצאים בשלבים מתקדמים של הערכת המוצרים ומהציטוטים הבאים אני מסיק שבקרוב כנראה שנתבשר על זכייות נוספות של מוצרי הtime stamping או Coleto creek.

ביחס ל- Colleto creek:

ביחס ל- time stamping:

מי שקרא את הפוסט הראשון על סיליקום זוכר שמה שגרם לי להכנס להשקעה בחברה הזו מתכתחילה היתה איכות ההנהלה, וכן, גם היום לאחר השנה הבאמת קשה שעברה על המנייה אני עדיין חושב שמדובר בהנהלה איכותית ושמה שקרה בשנה האחרונה היה רק מעידה חד פעמית, גליץ', כזה שיכול לקרות גם לחברות האיכותיות ביותר, ואפילו חשוב יותר – כזה שאפשר לי לקנות עוד מניות של החברה במחירים שכבר לא חשבתי שאני אזכה לראות. אולי אני נאיבי אבל כפי שציינתי בכותרת של הפוסט הראשון שלי על החברה – "נשארתי בגלל ההנהלה" – אני פשוט מאמין להם, ואחרי ההסבר הזה כל מה שנותר לי לעשות זה לסיים בתחזית של שייקה לטווח הארוך.

רבעון שני – 2014:

רבעון שלישי – 2104:

איך אומרים חזאי מזג האויר – "ללא שינוי", אותה התחזית בשתי השיחות, אבל הנימה אוי הנימה …

אז מה,  נתראה בעוד 5 שנים ?

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות סיליקום אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך. יש לקרוא את הסרת האחריות

יונ 282014
 

את הפוסט הקודם סיימתי בשאלה על חברה שעומדת בקריטריונים הבאים.

  1. ממוצע התשואה על ההון שלה בעשור האחרון הוא מעל ל60%.
  2. תשואת דיבידנד ממוצעת בעשור האחרון היא מעל ל10%.
  3. הרווח התפעולי שהיא הציגה ברבעון האחרון (Q1-14) היה הגבוה ביותר מזה מספר שנים.

התשובה היא כאמור חברת דלק רכב ולמי שמשקיע בחברה אני מאמין שהיא היתה די ברורה, סה"כ, תודו שמדובר בתופעה חריגה – אחת כזו ששמים לב אליה. לעומת זאת, מי שלא נמנה על משקיעי החברה קרוב לודאי שלא יכול היה לדעת את התשובה מבלי להשתמש בסקרינרים למיניהם. ממש עד לאחרונה, אני השתייכתי לקבוצה השניה – אלה שלא מכירים ולא יודעים, והסיבה לכך מבחינתי היא די ברורה, חברת דלק רכב היא מבחינתי "ממותה" – כלומר חברה בעלת שווי שוק גבוה בהרבה מאלה שאני נוהג להשקיע בהן. כשאני למשל פותח סקרינר אני בדר"כ תוחם את גבולות שווי השוק ב10 מ' עד 500 מ' ולכן חברות כמו דלק רכב שנסחרות בשווי שוק של מעל 3 מיליארד ש"ח, LARGE CAP בסדר גודל מקומי, לא כלכך עניינו אותי בעבר. זה לא שלא הכרתי את החברה, בכל זאת מדובר על חברה די מוכרת בשוק הישראלי וגם לי כמו לכל ישראלי טיפוסי היתה פעם מאזדה (האמת שלי היו כבר 2) אבל רק בתחילת שנה שעברה התחלתי להסתכל על החברה בתור השקעה פוטנציאלית.

אם אני זוכר נכון, הכל התחיל בגלל הכתבה הבאה, באותה תקופה כבר הייתי די חשוף לשינויים שעברו על הכלכלה היפנית וההשפעה שלהם על שער הין, זה בעיקר בזכות העובדה שכל הסיפור דוסקס בהרחבה בבלוגיאדה המקומית כבר מספר חודשים קודם (קרדיט על הראשוניות מגיע למדידות מה-Buyside). לאחר קריאת הכתבה בכלכליסט, המחשבה הראשונה שלי היתה "איך אני עושה כסף מכל הסיפור הזה?", הנחת היסוד שלי היתה שאת הזדמנות הקנייה בדלק רכב כבר פספסתי ולכן לא ממש טרחתי לפתוח דוח ולעבור על הנתונים ובמקום זה מיד אצתי רצתי לחפש אילו מניות נוספות חשופות לין היפני. בהתחלה כמובן הלכתי על הברור מאליו – יבואניות רכב נוספות, חשבתי על טויוטה, הונדה וכו' אבל מיד גיליתי שהאחרונות לא נסחרות בבורסה, גם בקרסו יבואנית רנו וניסן נתקלתי – אמרתי וואלה, אולי מפה תבוא הישועה אבל כשפתחתי את הדוחות שלה גיליתי שלמרות שבמקור ניסן הוא מותג יפני לקרסו אין ולו שקל אחד של חוב שצמוד לין, בקיצור – יפנית יפנית אבל הרכבים באים מאירופה. לאחר מכן הרחבתי את החיפוש לתחומים נוספים אבל גם שם לא ממש מצאתי משהו מעניין ובסופו של דבר ירדתי מהעניין והסיפור נשכח. ככה המשיכה לה 2013, שער הין נותר לו נמוך ואפילו הוסיף לרדת ודלק רכב המשיכה להרוויח מהעניין והרבה. רק כדי לסבר את האוזן – כשליש מתוך הרווח לפני מס של החברה ב2013 שעמד 720 מ' הגיע מהכנסות מימון שרובן כאמור נבעו מהפיחות בשער הין היפני. איפה אני הייתי לכל אורך התקופה – בחוץ כמובן.

בניתוח לאחור, הסיבה שבגללה לא ממש התעמקתי בחברה ובסיטואציה לאורך כל 2013 ובעצם עד לאחרונה, היא די פשוטה – באינסטינקט שלי, רווחים שנובעים ממימון נתפסים באופן מיידי כמשהו חד פעמי ולא מייצג. כתוצאה מכך אני בדר"כ נוטה לנטרל אותם כאשר אני מחשב רווחיות מייצגת ולכן למרות שהרווחיות של דלק רכב היתה מרשימה חשבתי לעצמי שמתישהו שער הין יתייצב וכל הטוב הזה ייעלם כלא היה, חששתי כמובן שברגע שזה יקרה השורה התחתונה של החברה תפגע והמנייה תגיב בהתאם. באופן כללי, כשאני ניגש לתמחר חברות שאינן פיננסיות אני נוהג להסתכל על הרווחיות התפעולית כדי למצוא את כח הרווח המייצג, אם למשל נקח את שנת 2013 בה כאמור הכנסות המימון היו גבוהות במיוחד ונחשב את המכפיל התפעולי בניכוי מס נקבל 10~ וזאת לעומת מכפיל רווח נקי של 6~, אני כאמור בדר"כ מתייחס למספר הראשון כיותר מייצג ולכן ניתן להבין למה נותרתי על הקוים. אבל מה שהבנתי ממש לאחרונה זה שבמקרה הזה צורת ההסתכלות הזאת היתה שגויה – פשוט פיספסתי עובדה מאד פשוטה ובסיסית בכל הסיפור והיא שרווחי המימון שנבעו משינוי בשער החליפין של הין (כלומר רוב רווחי המימון) לא ייעלמו להם ברגע שהין יתייצב הם פשוט יעברו שורה בדוח ובמקום להופיע בשורת המימון, הם יעלו להם למעלה לשורת הרווח הגולמי ומשם יעשו את דרכם פחות או יותר בשלמותם למטה אל עבר הרווח תפעולי.

רק כדי לוודא שהעניין ברור אני אתן דוגמא פשטנית של העניין, לצורך הנוחות נניח שמכונית מאזדה ממוצעת עולה לחברה 1000 ין ושהיא משלמת עבורה באשראי של שלושה חודשים, אם בתחילת הרבעון החברה קנתה 1000 מכוניות בסופו היא תצטרך לשלם למאזדה 1,000,000 ין, כעת בואו ונניח שבמהלך הרבעון שער הין ירד ב10%. כשמגיע סוף הרבעון ואיתו הזמן לתשלום, החברה אכן מעבירה את אותם מיליון ין והעסקה נסגרת. כעת בואו נסתכל על זה שקלית, קודם נניח ששער החליפין ין שקל בתחילת הרבעון עומד על 50 ולכן כשהחברה קונה את 1000 המכוניות היא רושמת בספרים חוב של 50 מ' ש"ח (1,000,000 * 50) אבל כפי שכבר אמרנו עד סוף הרבעון הין ירד ב10% ולכן שער החליפין בזמן תשלום החוב יהיה 45 מה שיביא לכך שלמרות שהחוב הוא על סך כ50 מ' החברה תשלם ליפנים רק 45 מ' ואת שאר ה 5 מ' תרשום כרווח מימון.

כעת בואו נתקדם ונניח שברבעון שלאחר מכן הסיפור כולו חוזר על עצמו רק שהפעם שער הין נותר יציב לאורך כל הרבעון, במקרה הזה החברה אמנם לא תרשום הכנסות מימון של 5 מ' ש"ח כי שער הין לא השתנה אבל מצד שני היא תשלם רק 45 מ' ש"ח על אותן 1000 מכוניות מה שיביא את הרווח הגולמי לעלות ב5 מ' ביחס לרבעון הקודם ואת התפעולי לעלות בעקבותיו. הדבר המאד פשוט הזה הוא מה שפספסתי קודם לכן – בהנחה ששער הין ישאר על רמתו הנוכחית הכנסות המימון "החד פעמיות" האלה לא יעלמו, במקום זה הן יצבעו בצבע אחר של "ירידה בעלות הגלם" וימשיכו לעשות את דרכן אל שורת הרווח הגולמי בכל רבעון ורבעון בעתיד כל עוד ששער החליפין שומר על רמתו – לפחות באופן תיאורטי . המסקנה היא שלא מדובר פה באפקט חד פעמי ולכן שגיתי כאשר לא התחשבתי בהן לצורך חישוב הרווחיות המייצגת. מה שעזר לתובנה הזו לחלחל הוא הדוח האחרון של החברה (הרבעון הראשון 2014) שבו הציגה החברה שיא חדש ברווחיות הגולמית\תפעולית לפחות ביחס לשנים האחרונות (לאחר ששער הין לאורך הרבעון היה די יציב), אחרי זה כבר הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לבדוק את החברה יותר לעומק. אבל לפני שנתחיל קצת נתונים:

על החברה בקצרה

החברה עוסקת ביבוא, הפצה ומכירה של כלי רכב, אביזרים וחלקי חילוף מתוצרת מאזדה ופורד וב.מ.וו בישראל. בנוסף לכך, הקבוצה מפעילה מרכז שירות (מוסך מרכזי) ללקוחותיה. כפי שמעיד על כך שמה – דלק רכב היתה בעבר בשליטתה של קבוצת דלק של יצחק תשובה אך ב2010 רכש מנכ"ל החברה גיל אגמון חלק מהמניות שהחזיקה הקבוצה ובכך הגיע ל 38% מהון המניות והפך בפועל לבעל השליטה בחברה תוך שהוא ממשיך לכהן בתפקיד המנכ"ל.

דלק רכב

  • מחיר מניה: 3515
  • שווי שוק: 3270 מ' ש"ח
  • הון עצמי: 753 מ' ש"ח
  • הון למאזן: 30%
  • מכפיל הון:  4.34
  • מכפיל רווח נקי (4 רבעונים אחרונים): 6.5
  • תשואה על ההון (4 רבעונים אחרונים): 67%

* הנתונים הם נכון לתאריך הקנייה.

בעלי עניין:

  • גיל אגמון: 37.5%
  • קבוצת דלק: 24.2%
  • מוסדיים: 8.7%
  • ציבור: 30%

הטבלה הבאה מכילה את תוצאות הפעילות של החברה לאורך השנתיים האחרונות:

  

אז איך שומרים על ROE של 60% למשך כלכך הרבה זמן?

מכיוון שכבר בהתחלה ציינתי את ה-ROE  החריג של החברה אני חייב להקדיש לו כמה מילים לפני שנתקדם. אז למי שלא מכיר את החברה ותהה לעצמו איך היא מצליחה לשמור על תשואה על ההון פנומנלית שכזו לאורך שנים התשובה היא די פשוטה, מרוויחים הרבה כסף ואז מחלקים את כולו בתור דיבידנד – תודו שזה פשוט לא ? ועכשיו ברצינות – בכל מה שנוגע לרווחיות של החברה אני אעסוק בהמשך אבל בשלב בזה בואו נסתכל על החלק של חלוקת הרווחים. אם בעבר כתבתי על חברות שדוגרות על מזומנים עד אין קץ – דלק רכב היא פשוט ההיפך הגמור והיא נוהגת לחלק בעקביות את הרווחים שלה למשקיעים. אם נוסיף לזה את העובדה שמדובר בעסק שההשקעות ההוניות הנדרשות בו הם שוליות (קונים, בונים או משפצים משהו פה ושם אבל לא יותר מדי) נקבל את פרת הדיבידנד המושלמת.

סגנון הקצאת ההון הזה הוא כנראה לא ממש מקרי, ב2010 כדי שיוכל לרכוש את החלק הנוסף (22%) מקבוצת דלק ולהפוך לבעל השליטה אגמון לקח הלוואה של כמיליארד ש"ח מהבנקים ומכיוון שחובות (בדר"כ) צריך להחזיר משיכת דיבידנדים היא בעצם הדרך היחידה לעשות זאת. לפי חישוב זריז מאז 2010 משך אגמון דיבידנדים של כ400 מ' ש"ח "בלבד" ולכן אני די בטוח שמדיניות הדיבידנד הזו לא הולכת להשתנות בקרוב. רק כדי לוודא שהתמונה ברורה ניתן לראות את הטבלה למטה שמסכמת את הסכומים שאותם חילקה החברה כדיבידנד אל מול הרווח הנקי ב5 השנים האחרונות (התעצלתי ללכת אחורה יותר), מהטבלה עולה ש90% מסך הרווחים בשנים האלה הגיעו לידי למשקיעים.

ישנם שני דברים חשובים נוספים שצריך לשים לב אליהם בהקשר הזה של ROE, הראשון הוא המינוף שנכון להיום עומד של 30% הון\למאזן, זה בטח לא נמוך אבל מצד שני אני חייב לומר שדי הופתעתי לטובה, סה"כ כשרואים חברה שמציגה תשואה על ההון של מעל 60% המחשבה הראשונה היא שהם בטח מינפו את עצמם לדעת ולכן 30% נראים לא כלכך רע. השאלה הנוספת שעולה בהקשר של שיטת הקצאת ההון הדי יחודית הזו היא שאלת הצמיחה שכן ידוע שכדי שחברות יוכלו לצמוח הם צריכות להשקיע חלק מרווחיהן בנכסים ומכיוון שבמקרה הזה החברה בוחרת שלא להשקיע כמעט בכלל באזור הזה צריך להבין אם זה מגיע על חשבון צמיחה עתידית. מבחינתי התשובה לשאלה הזו היא – כנראה שלא. הסיבה לכך היא נעוצה באופי הפעילות של החברה. כמו לרב החברות, גם לדלק רכב יש שתי מקורות צמיחה אפשריים, הראשון- גידול בעסקיה, כלומר מכירה של יותר רכבים והשני רכישה של פעילות נוספת (כפי שעשתה לפני כשנתיים עם רכישת קמור – יבואנית ב.מ.וו). מכיוון שפעילות החברה העיקרית מבוססת על ייבוא, ועל שימוש נרחב בהון חוזר (בעיקר אשראי ספקים) לצורכי מימון – המינוף תפעולי שלה הוא מאד גבוה, ולכן גם במקרה שהשנה עם ישראל יקנה פי שתיים יותר מאזדות מאשר קנה בשנה שעברה דלק רכב כנראה שלא תצטרך להשקיע פי שתיים ב-CAPEX כדי לתמוך בזה וכנראה שתצליח לעשות את זה בעלות שיורית נמוכה יחסית. בכל מה שנוגע לצמיחה לא אורגנית – פה כמובן שהיא תדרש להון נוסף אבל מכיוון שזאת החלטה אסטרטגית אני מאמין שהחברה תדע לעשות את ההתאמות הנדרשות (כמו למשל להקפיא לזמן מה את חלוקת הדיבידנד). בשורה התחתונה, כל עוד שלחברה אין ייעוד להון והיא מחלקת אותו למשקיעיה מבחינתי היא מנצלת אותו בדרך הטובה ביותר.

וכרגיל, איך מתמחרים את זה ?

כפי שזה נראה, התמחור של דלק רכב הוא בעצם משוואה בשלושה נעלמים. הנעלם הראשון הוא רמת המכירות המייצגת של החברה או אולי יותר נכון לומר – רמת המכירות הצפויה בשנים הקרובות. הנעלם השני הוא כמובן שער הין שכפי שכבר הבנו יש לו השפעה מכרעת על המרווח הגולמי\הוצאות המימון – גם פה כמובן מדובר על שער הין העתידי. והנעלם השלישי נוגע לאיכות החברה ולשאלת קיומו של חפיר כלכלי. מכל השלוש – השאלה האחרונה היא לדעתי המורכבת ביותר ולכן ברשותכם, אני אתחיל איתה.

איכות החברה – ויותר מעניין האם יש לה בכלל חפיר ?

אז האם מדובר פה בעסק מצוין ? תכל'ס, תודו שקצת מוזר לשאול את השאלה הזו בדיוק שתי פסקאות לאחר שדיברתי על ה-ROE המרשים של החברה, להרבה מאד משקיעים התשואה על ההון היא האינדיקציה הטובה ביותר לגבי איכות החברה – אבל בכל זאת צריכים לנסות ולהבין איך דלק רכב עושה את זה. נתחיל בהנהלה – גיל אגמון כאמור, הוא גם מנכ"ל החברה ובעל השליטה. לפחות לפי התקשורת אגמון הוא ללא ספק אחד המנהלים המוערכים ביותר בשוק הרכב הישראלי (אם לא המוערך ביותר). את הדרך שלו בחברה הוא התחיל כסוכן מכירות לפני כ25 שנה ומאז לא עזב אותה ולכן אין ספק שהוא מכיר את העסק הזה יותר טוב מכל אחד אחר והעובדה שהוא מחזיק המניות הגדול ביותר – עוזרת לאינטרסים שלו להיות קרובים (עד כמה שאפשר) לאלו של המחזיקים.

אבל שאלה חשובה יותר משאלת איכות ההנהלה היא שאלת קיומו של החפיר והאמת היא שזו השאלה שהכי התלבטתי לגביה בקשר להשקעה הזו. אם נסיק את התשובה לפי המכפיל שבו החברה נסחרת על רווחי 2013 די ברור שלפחות השוק חושב שהתשובה היא לא – אחרת קשה מאד להסביר את העובדה שהמכפיל שלה על 2013 עומד על 6~. גם אם נניח שהשנה האחרונה אינה מייצגת ונחשב את מכפיל הרווח לפי הרווח הנקי הממוצע של החברה בעשור האחרון (9~) כנראה שנגיע פחות או יותר לאותה מסקנה ולכן בכל מה שנוגע לשוק – נכון להיום נראה שהוא לא ממש מעריך שלדלק רכב יש חפיר. כעת נשאלת השאלה האם הוא צודק ?

בנוגע לשאלה האחרונה, המחשבה הראשונית שלי היתה שכנראה שכן ושלדלק רכב או לצורך העניין לאף יבואנית רכב אחרת בארץ אין חפיר מהותי. חפיר, לפחות כך חשבתי אמור בסופו של דבר להתרגם ליכולת של החברה להעלות מחירים בלי לאבד יותר מדי ביזנס (אם בכלל). מבחר הרכבים שיש לנו בארץ והאופי של הצרכן הישראלי גרמו לי לחשוב שאין אף יבואן בארץ שיכול לעשות את זה– ולכן שמדובר בשוק נטול חפירים בהגדרה. אבל משהו במסקנה הזו לא כלכך הסתדר לי, ההנחה שלאף אחת מהיבואניות אין חפיר שווה בעצם לאמירה שלאף אחת אין ממש יתרון על פני השניה וזה לא נראה הגיוני, הרי איפשהו, חייבת להיות משמעות למותגים שהחברה מיבאת, לשירות שהיא נותנת למידת היעילות שלה ובכלל לאיך שהיא נתפסת בשוק. בנקודה הזו הדבר המתבקש הוא השוואה ליבואניות האחרות כדי לנסות ולמצוא את ההבדלים, אך כפי שכבר ציינתי קודם רק אחת מהן היא ציבורית ולכן נאלץ להסתפק רק באחת – חברת קרסו מוטורס. הטבלה הבאה מכילה מספר נתונים להשוואה בין שתי החברות.

הדבר הראשון שקופץ לעין מהטבלה שלמעלה הוא ההבדל במכפיל הרווח (טוב נו, שמתי אותו ב-Bold), המכפיל של קרסו הוא כמעט כפול מזה של דלק אבל בואו נשים את זה בצד. מה שיותר מעניין לצורך הדיון זו השורה האחרונה בטבלה. בכל הנוגע לרווח הגולמי היתרון של דלק רכב הוא לא די קטן, אבל כשבוחנים את השורה התחתונה בטבלה שמכילה את המרווח התפעולי ניתן לראות שההבדל כמעט כפול לטובת דלק רכב – שואלים את עצמכם למה ? התשובה היא מאד פשוטה, דלק רכב הרבה יותר יעילה וניתן לראות את זה בברור כאשר מסתכלים על שורות ההוצאות שנמצאות בטווח שבין הגולמי לתפעולי. נתחיל בהוצאות ההנהלה – כבר פה ניתן לראות את ההבדל התהומי בין שתי החברות כאשר הוצאות ההנהלה של קרסו גבוהות כמעט פי 3 מאלה של דלק. גם בהוצאות המכירה והשיווק ניתן לראות הבדל מהותי בין שתי החברות וגם פה לטובת דלק רכב. בנקודה הזו אני רוצה להזכיר לכם לשים לב לשורת המכירות, שם אפשר לראות שהמכירות של דלק רכב בעצם גבוהות בכ20% מאלה של קרסו ולמרות זה ההוצאות של קרסו גבוהות נומינלית מאלה של דלק רכב כאשר באופן יחסי מדובר על 3.3% אל מול 8%, כלומר לפחות ברמה התפעולית – דלק רכב יעילה ביותר מפי שתיים.

הנתון המעניין הבא שעשוי לקדם אותנו לעבר התשובה לשאלת החפיר נמצא בשורת הוצאות הפרסום. בענף הרכב הפרסום הוא חלק בלתי נפרד מההוצאות ולכן מעניין מאד לראות שביחס למכירותיה – דלק רכב משקיעה בפרסום פחות ממחצית הסכום שאותו מוציאה קרסו – 1.15% מול 2.5%. זה כבר מעניין לא ? דלק רכב מוכרת יותר רכבים למרות שהיא מפרסמת פחות וככל הנראה משתמשת בפחות כח אדם כדי לעשות את זה (מסקנה מתבקשת מניתוח ההבדל בהוצאות התפעול). המסקנה שלי מכל הסיפור הוא שככל הנראה בכל זאת יש דיפרנציאציה בענף הרכב גם בין היבואניות הגדולות ואם זה המצב זה כבר מתחיל להדיף ניחוחות של חפיר כלכלי לא ככה ? הרי אם מאזדה פורד וב.מ.וו של דלק רכב פחות או יותר מוכרים את עצמם ולכן דורשים פחות השקעה בכל מה שמסביב מסוכני מכירות ועד פרסומות זה כנראה בכל זאת מעיד על יתרון תחרותי שיש לחברה. בנקודה הזו ולפני שאתקדם ראוי לציין שלקרסו בנוסף לפעילות המקבילה לזו של דלק רכב יש גם פעילות משנית של ליסינג\השכרה שמהווה כ 20% מהכנסות החברה. העובדה הזו עלולה לעוות מעט את תוצאות ההשוואה (לא ברור לאיזה כוון) אבל כנראה שלא באופן משמעותי, אם נקח לדוגמא נתון כמו הוצאות פרסום, די ברור שהוא משוייך ברובו המכריע לפעילות מכירת הרכבים, בנוסף לכך העובדה ש20% מהמכירות של קרסו מגיעות מתחום הליסינג (כלומר ההכנסות מהפעילות המקבילה הן רק כ80% מהמכירות) רק מדגישה את העובדה שדלק רכב "עושה יותר עם פחות".

טוב, אז לאחר ההשוואה ההכמותית מול קרסו, הגיע הזמן לעבור לאלמנט איכותני יותר – המותגים שאותם מיבאת דלק רכב. לפני שאמשיך אני חייב להתוודות שאני ממש לא מתיימר להיות מומחה בכל מה שקשור לשוק הרכב בישראל ולכן אני לא מתכוון להרחיב בנושא יותר מדי. מה שאני כן מבין זה שנכון להיום החברה מחזיקה בשלושה מותגים מאד פופולריים בישראל (כל אחד בתחומו). קנייה של רכב, בדיוק כמו מוצר צריכה אחר נתונה להשפעות אופנתיות ולכן רמת הביקושים למותגים השונים נתונה לתנודתיות. אני בטוח שאם הייתי כותב את הפוסט הזה לפני מספר שנים לאף אחד לא היה שום ספק שלדלק רכב יש חפיר רציני ביותר, לאורך תקופה ארוכה מאזדה היתה פחות או יותר הבחירה הראשונה של כל ישראלי שני והובילה את מצעד המכירות בפער משמעותי. אז נכון שהמציאות השתנתה מאז, אבל האם השינוי עד כדי כך משמעותי ? אותה מאזדה שבשנים האחרונות איבדה את הבכורה כחביבת הישראלים היא עדיין שם מאד חזק ונמצאת היום במקום הרביעי בטבלת המסירות, פורד גם הוא מותג מאד פופולרי בארץ שסיים את 2013 במקום החמישי בטבלת המסירות למרות שלאחרונה נחלש קצת וכיום נמצא במקום התשיעי וגם לב.מ.וו יש את קהל היעד שלה. כפי שהזכרתי קודם מדובר בשוק מוטה אופנה וכשמגיעים המוצרים החדשים בדר"כ באים גם הקונים – אם נכנס לרזולוציות גבוהות יותר נגלה שמאזדה השיקה לפני קצת יותר מחצי שנה את דגם ה-3 החדש שאם לשפוט לפי העבר (והעיצוב המגניב – לפחות לטעמי) הולך להיות מאד פופולרי בסגמנט המשפחתיות כשלאחרונה מתחילים לראות יותר ממנו על הכבישים יחד עם ה6 החדשה והCX-5 הפופולרית, בנוסף לזה ב-2015 צפויה גם פורד להשיק את הפוקוס החדשה ואני נוטה להאמין שזה יעזור להחזיר גם את המותג הזה למקום גבוה יותר בטבלת המסירות.

אחת הדוגמאות הקלאסיות כאשר מדובר על חפירים היא יצרנית האופנועים הארלי דייוידסון. לפני מספר שנים, באסיפה השנתית של ברקשייר באומהה אמר עליה וורן באפט את המשפט הבא "Any company that gets its customers to tattoo ads on their chests can't be all bad"  אז נכון שגם אם אני אסתובב במשך כל אוגוסט לאורך חופי ישראל כנראה שאני לא אמצא אנשים עם קעקוע של מזדה לאנטיס על החזה, מצד שני אחרי כל השנים הארוכות האלה של שליטה בשוק אני די בטוח שיש לא מעט אנשים שנאמנים למותג הזה ולא יחליפו אותו כלכך מהר. לדוגמא – בחיפוש קצר שעשיתי ברשת מצאתי את הכתבה הזו מ2013 שמדברת על כך שמאזדה היא המותג המבוקש ביותר בשוק היד שנייה.

שער הין – לאן ?

שער החליפין של הין הוא כאמור אחד משני המשתנים שיקבעו את רמת הרווחים של החברה בהמשך. מה יהיה עם הין ? כמובן שלא ניתן לדעת בוודאות, ולכן איך שלא נסתכל על העניין, מאחורי ההשקעה הזו יש בהחלט אלמנט ספקולטיבי. אבל אם בכל זאת הייתי צריך להמר ולחבוש לרגע את כובע אנליסט המאקרו כנראה שהייתי אומר שהרמה הנוכחית של המטבע is here to stay, לכל הפחות לטווח הבינוני. שינזו אבה – ראש ממשלת יפן ממשיך להפגין נחישות בכל מה שקשור לנסיונות שלו לעורר את הכלכלה היפנית ולפי כל הסימנים תוכנית התמריצים שלו לא עומדת להסתיים בקרוב. בנוסף לזה ממעקב אחר שער המטבע היפני, ניתן לראות שהירידה שהוא חווה לאורך השנתיים האחרונות מאד התמתנה לה בחצי השנה ונראה שהאזור שבו הוא נמצא כעת מהווה סוג של נקודת שווי משקל. אם בכל זאת הייתי צריך לבחור כיוון כנראה שהייתי הולך עם הקונצנזוס שמדבר על המשך שחיקה איטית בשער המטבע, הנה לדוגמא החבר'ה ב-CITI  ו-JPM מדברים על שער 110-107 (דולר-ין) עד סוף השנה (היום -102) כלומר אזור 31-32 ׁ(שקל ל1000 ין).

אז לאחר שחשפתי בפניכם את היותי אנליסט מאקרו בארון, אני חייב לסייג והלזכיר לכולנו למי נתנה התחזית. הנה עוד ציטוט שאני מאד אוהב הפעם של נילס בוהר – וזה הולך ככה  "..Prediction is very difficult, especially about the future" וכמו תמיד – זו הדרך שלי לומר לכם שצריך לקחת את כל התחזיות, בעיקר את שלי, בערבון מוגבל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא דינאמי ומורכב כמו שערי מטבע. מצד שני, שער הין הוא משתנה מרכזי ברעיון ההשקעה הזה ולכן בשלב הזה וכדי שנוכל להתקדם נראה לי שהאופציה הכי טובה היא להתייחס לשער הנוכחי כאל קבוע (שזה בדיוק מה שאני עושה כשאני מנתח כל חברה אחרת) ולהניח שהוא לא ישתנה בצורה משמעותית בטווח הקצר\בינוני.

שורת המכירות

עד לפני מספר שנים מאזדה היתה הרכב הפופולרי ביותר, בשנים האלה דלק רכב הובילה את טבלת מסירות הרכב כאשר מאזדה לבדה היתה אחראית למעל ל20% מכמות המכוניות שנמכרו בישראל מדי שנה, אך מאז, לא מעט השתנה ובשנים האחרונות נתח השוק של דלק רכב היה במגמת ירידה. ב2010 החברה עוד מכרה מעל ל40 אלף רכבים אך ב2011-2012 המספרים ירדו ל33-34 אלף וב2013 החברה כבר מכרה 25 אלף. כעת נשאלת השאלה מה יהיה עם המכירות בעתיד, כלומר האם השחיקה בכמות הרכבים הנמכרת תימשך או שהיא נעצרה ואולי אפילו תתהפך כך שבהמשך נראה שיפור בכמויות הנמכרות. מכיוון שמדובר בשוק שמושפע מלא מעט מגמות (אופנתיות, כלכליות, תחרות וכו') קשה מאד לקבוע בוודאות לאן ילכו הדברים אבל התחושה שלי היא שכבר ראינו את סופה של הירידה ולכן אני מאמין שאת 2014 החברה תסיים לפחות עם מכירות של סביב ה25 אלף רכבים.

כחלק מעבודת הרגליים שעשיתי בנוגע לחברה החלטתי ללכת ולבקר בסוכנות של מאזדה בתל אביב, כמי שכבר עשה בעבר שתי קדנציות לסיניג על הדגמים הקודמים של המאזדה 3 רציתי לקבל תחושה לגבי החדשה. האמת היא ממש הופתעתי לטובה, את העיצוב הבאמת מרשים כבר הזכרתי – אני מאמין שמי שאוהב את המראה הספורטיבי יותר יסכים איתי שמדובר ברכב הכי יפה בקטגוריה, אבל מה שהרשים אותי אפילו יותר היתה רמת הגימור והאבזור הפנימי, גם פה אני חושב שהחברה מעמידה רף גבוה מאד למתחרים בעיקר במה שנוגע לדגם הבסיסי יותר – אלו שהולכים לשוק הליסינג. מסך מגע משולב דיבורית, מצלמה אחורית, בקרת שיוט והחלפת הילוכים מההגה ועוד הרבה מאד פיצ'רים נחמדים הם חלק ממה שמגיע בגרסת הבסיס ולכן נראה לי שהמאזדה 3 החדשה הולכת להיות די מבוקשת בגזרת הליסינג.

במהלך הביקור בסוכנות שוחחתי קצת גם עם נציג המכירות במקום שסיפר לי שבמלאי קיימים רק הדגמים המאובזרים יותר, בשביל הדגמים הבסיסיים שהולכים לליסינג צריך להמתין הרבה יותר בגלל שחברות הליסינג שותות את כל המלאי. החסרון היחיד של הדגם האמור זה שהוא מגיע עם מנוע 1.5 ליטר במקום 1.6 המסורתי, ככל שזה נוגע לסגמנט הליסינג נראה לי שזה לא אמור להפריע, פשוט כי הלקוחות שם בדר"כ יותר מתעניינים במראה ואיבזור מאשר בעוד 100 סמ"ק לכאן או לכאו, ללקוחות הפרטיים זה כנראה יפריע יותר אבל בדיוק לשם כך יש את הדגם שמגיע עם מנוע 2 ליטר (תופסת של 5000 ש"ח) מעט יותר יקר אבל למי שקשה עם העניין של ה1.5 ליטר כנראה שיהיה שווה לשלם. לסיכום – לפי כל הסימנים נראה שמאזדה 3 החדשה תנסה לשוב ולכבוש את מקומה כמלכת המשפחתיות לפחות בסגמנט הליסינג (50% ממכירות החברה) במידה וזה יקרה אני חושב שקיים סיכוי טוב לצמיחה במכירות ואם נוסיף על כך את העובדה שציינתי קודם לכן שב-2015 צפויה להגיע הפוקוס החדשה של פורד והקרוסאובר החדש של מאזדה CX-3 (המקביל לניסאן ג'וק) הסיכוי הוא אפילו גבוה יותר.

יתרון נחמד להשקעה בתחום הזה הוא דוחות המסירות של היבואנים שמפורסמים באופן רשמי בסוף כל חודש ע"י איגוד יבואני הרכב. אם נעקוב אחרי המצב נכון להיום כאשר ידועים לנו המספרים של חמשת הרבעונים הראשונים של השנה נוכל לגלות שעד חודש מאי (כולל) נמסרו כבר מעל ל14 אלף רכבים אל מול 13 אלף בתקופה המקבילה בשנה שעברה, הנתון הזה מחזק את ההנחה שגם השנה ניתן לצפות למכירות בסדר גודל של לפחות 25 אלף רכבים. אגב, נקודה מעניינת ודי ייחודית לשוק הרכב (בישראל ?) היא שככל שמתקדמים לתוך השנה רמת המכירות יורדת כך שלמרות שבחמשת החודשים הראשונים של השנה נמסרו 14 אלף רכבים בשבעת החודשים שנותרו אני מצפה לראות באזור ה11 אלף. העונתיות הזאת נובעת מכך שהצרכנים אוהבים לנסוע על "מודל חדש" כמה שיותר זמן ולכן מעדיפים לקנות את הרכבים בתחילת השנה :-).

שקלול המשתנים לצורך קביעת מכפיל מייצג

לאחר שמיפינו את שלושת המשתנים העיקריים, הגיע הזמן לנסות ולהגיע לאיזשהו תמחור כללי. אז אם נניח רמת מכירות בסדר גודל של 25 אלף רכבים בשנה (בתמהיל דומה לזה של 2013) ניתן להניח שגם ההכנסות יעמדו על סדר גודל דומה לזה של השנה הקודמת כלומר סביב ה3.5 מיליארד ש"ח. נוסיף על זה את ההנחה ששער הין ישאר פחות או יותר כפי שהוא היום ומכאן נוכל לגזור רווחיות גולמית של סביב ה20% (קצת פחות מהרבעון האחרון) – מה שיביא אותנו לרווח גולמי של 700 מ' ש"ח. נוריד מזה הוצאות הנהלה של כ110 מ' ש"ח (על בסיס 2013) ונגיע ל590 מ' ש"ח, לאחר מכן אם נפחית הוצאות מימון משוערות של כ 60 מ' ש"ח בשנה (גם כאן בהנחה שהין ישאר יציב בממוצע) נגיע ל530 ובניכוי מס אנו מדברים על רווח נקי של 400 מ' ש"ח.

אז 400 מ' ש"ח זה מה שאנחנו אמורים לקבל אם לא תהינה הפתעות בהמשך השנה – כעת השאלה היחידה שנותרה היא איזה מכפיל שמים על זה? פה לטעמי אמור להכנס לו לתמונה החלק השלישי של המשוואה – "איכות החברה והחפיר", מכיוון שהמסקנה שלי היא שלחברה הזו יש חפיר בסדר גודל בינוני אני חושב שהיא ראויה למכפיל של לפחות 10. סה"כ מדובר פה על חברה עם הנהלה מצויינת, מותגים מובילים, נסחרת בת"א 100 ואחת כזו שהוכיחה שהיא יכולה להמשיך להרוויח למרות לא מעט קטסטרופות שעברו עליה בדרך כמו צונאמי ביפן, השתוללויות בשערי המטבע וכו' ולכן מכפיל 10 נראה לי כמו בחירה סבירה בהחלט. אם הייתי משוכנע מעבר לכל ספק שהחברה צפויה להציג צמיחה (אפילו איטית) בהמשך אני מניח שהייתי נותן לה בשקט גם מכפיל 12 אבל כרגע מלבד הציפיות שלי לשיפור במכירות אין עדות אובייקטיבית שזה אכן עומד לקרות – הכי הרבה נופתע לטובה.

נכסים (לא ממש) חבויים

מבחינה של מאזן החברה ניתן לראות עוד פוטנציאל לא מבוטל להצפת ערך בטווח הקרוב. המאזן של דלק רכב מכיל שתי אחזקות פיננסיות מהותיות, הראשונה היא אחזקה במניות FORD בשווי של 119 מ' ש"ח שמוצגת בספרים לפי שווי שוק ולכן ברבעון הקרוב צפויה לחברה אפילו רווח הון קטן בעקבות עליית מחיר המנייה ברבעון האחרון. אבל אחזקה עם פוטנציאל גבוה יותר היא במניות חברת מובילאיי (2.3%). מובילאיי למי שלא מכיר היא חברה ישראלית שמפתחת מערכות למניעת תאונות דרכים מבוססות מצלמה שמטרתם לזהות עצמים במרחב הנסיעה של הרכב ולהתריע על סכנות (למשל סטייה מנתיב הנסיעה, קרבה מסוכנת לרכב אחר והולכי רגל). הטכנולוגיה של החברה היא מאד מתקדמת וכתוצאה מכך לא מעט מיצרניות הרכב כבר עושות בה שימוש. בקיצור מדובר בחברה עם מוצר מאד מעניין, אבל מה שיותר מעניין זה שממש בקרוב מובילאיי מתכוונת לצאת להנפקה בנאסדק ושעל פי פרטי התשקיף כפי שפורסמו בתקשורת היא מתכוונת להנפיק בשווי חברה מוערך של בין 3 ל 5 מיליארד דולר. שווי האחזקות במובילאיי כפי שהוא מופיע בספרים היום עומד על 116 מ' ש"ח ולכן במידה בעקבות ההנפקה צפויה החברה לרשום רווח לפני מס של בין 125 ל- 280 מ' ש"ח (לפי 3 או 5 מיליארד). גם אם נלך על האפשרות הנמוכה תסכימו איתי שעדיין מדובר בסכום נאה שכאמור עשוי להגיע עוד השנה.

מעט על הסיכונים

בדיוק כמו לכל השקעה גם פה יש לא מעט סיכונים. נתחיל באלו שעלולים להשפיע על שורת ההכנסות, אז כמובן שצריך לזכור שיש סיכוי שמגמת הירידה במכירות החברה תמשך למרות השקת הדגמים החדשים, כבר הזכרתי שמדובר בשוק מרובה שחקנים ולכן לצרכן הישראלי היום יש לא מעט חלופות בכל הקטגוריות. גם החמרה ברגולציה העתידית מהווה סיכון לרמת המכירות, ב2012 הגישה ועדת זליכה את מסקנותיה לגבי הריכוזיות בענף הרכב כאשר חלק מהמסקנות נראו כאילו שנתפרו למידותיה (לפחות בזמנו) של החברה ולכן ליישומן תהיה השפעה מהותית לרעה תוצאות החברה. נכון להיום המסקנות הספציפיות האלו לא התקבלו אבל תמיד קיים הסיכוי שיתקבלו ע"י הממשלה הבאה. ומן הסתם תמיד קיים לו גם הסיכון הכללי שנוגע למצב הכלכלי העתידי בארץ, רכב הוא מוצר הצריכה היקר ביותר (חוץ מדירה כמובן) ולכן מיתון שיוביל לירידה בצריכה הפרטית עשוי להשפיע גם כן על רמת המכירות של החברה.

הסיכון המהותי הנוסף נוגע איך לא – לשער החליפין של הין, כבר ראינו את ההשפעה שיש לשער הין על תוצאות החברה ולכן באותו האופן שבו הרווח של החברה הושפע לטובה מהפיחות בשער הין בשנה וחצי האחרונות , ייסוף בשער החליפין יביא לתוצאה ההפוכה וישחוק מהותית את רווחיותה של החברה.

אני מניח שבמידה והיה מדובר בסיטואציה אחרת, קיומם של כל הסיכונים האלה בטח היה מוריד לי את החשק ומערער לי את תחושת הבטחון – אבל במקרה הזה זה לא ממש קרה. הסיבה לכך היא שבניגוד לרב ההשקעות שבהם הוויזביליות היא די מוגבלת לגבי התוצאות הצפויות במקרה הזה אני מרגיש הרבה יותר בשליטה. זה מתחיל בזה שנתוני המסירות זמינים לי ברזולציה חודשית מה שנותן לי מושג די טוב לגבי רמת המכירות לאורך כל השנה, ובנוסף לכך את שער הין אני יכול לדעת ברזולוציה טובה הרבה יותר מה שפחות או יותר נותן לי מושג לגבי המרווח הגולמי\הוצאות המימון הצפויות. שני הגורמים האלה מבחינתי מהווים סוג של משקל נגד אל מול הסיכונים.

לסיכום

את הפוזיציה שלי בדלק רכב פתחתי מיד לאחר פרסום הדוח הרבעוני האחרון בשער 3515 כאשר אני מודע לכך שמדובר בהשקעה מעט שונה מאלה שעשיתי בעבר, זה מתחיל בזה שזו המנייה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר שבה יצא לי להשקיע בת"א. נגזרת של זה היא גם כמובן פוטנציאל הרווח העתידי, אם בדר"כ אני קונה מניות שבהן אני מצפה להכפיל את ההשקעה תוך שנתיים שלוש במקרה הזה הרבה יותר קשה לי לראות את זה קורה – גם בגלל שפוטנציאל הצמיחה הוא יחסית מוגבל וגם בגלל מדיניות הקצאת ההון של החברה שבעצם לא מתבססת על הרווחים להגדלת הפעילות ובכך די מבטלת את אפקט הריבית דה ריבית. מצד שני בסביבת המחירים הנוכחית כאשר הרבה מאד מהחברות מתוחמחרות באופן די מלא נראה לי שדלק רכב קצת נזנחה מאחור ושהשוק לא ממש מתמחר את היתרון התחרותי שעדיין יש לה. כתוצאה מכך אני מאמין שיש פה פוטנציאל לרווח ריאלי נאה של כמה עשרות אחוזים בטווח הבינוני וזה כאמור הרבה יותר טוב מהחלופות ולו רק בגלל תשואת הדיבידנד. אני אישית גם נוטה להאמין שהסיכוי לראות שיפור במכירות עד סוף השנה וגם בהמשך גבוה יותר מהאפשרות ההפוכה ושהדגמים החדשים שהחברה השיקה ותשיק בהמשך יעזרו לה לשפר את שורת ההכנסות – העובדה הזו יחד עם סביבת המחיר הנוכחית של הין גורמים לי לחשוב שבמקרה הזה הסיכויים הם לטובתי, מה שנשאר לי לעשות עכשיו זה רק להמשיך ולעקוב אחרי ההתפחויות ביפן וגם אחרי המגמה בדוחות מסירות הרכבים בארץ.

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות דלק רכב אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך. יש לקרוא את הסרת האחריות

אוק 212013
 

לא, למי ששואל את עצמו לא נעלמתי, אני עדיין בארץ (לפחות רב הזמן) ולא ברחתי לשום מקום. העניין הוא שבתקופה האחרונה הייתי עסוק, מאד עסוק – ולכן יצא שבלי להרגיש או לתכנן את זה לקחתי פסק זמן קצר (שהלך והתארך לו) מכל מה שקשור בהשקעות ופועל יוצא מזה שגם לא היה לי יותר מדי זמן לחיפוש אחר רעיונות השקעה חדשים. האמת היא שגם אם הייתי נתקל ברעיונות חדשים אני מניח שלא הייתי מוצא את הזמן לכתוב עליהם.

במה כבר יכולתי להיות עסוק אתם תוהים לעצמכם ? אז התשובה היא שבלא מעט דברים (לשמחתי חיוביים), אני אתחיל מהחשוב ביותר ואספר שלפני כארבעה חודשים נולד לנו בשעה טובה ובאושר גדול תינוק חמוד והסטטוס שלי הפך לנשוי + 2 (מה שמזכיר לי אגב שאני צריך לעדכן את עמוד ה"אודות") ותשמעו, ילד שני זה לא משהו שהולך ברגל – לפחות לא עד גיל שנה Wink. כשנולד הילד הראשון כולם אומרים לך שהחיים שלך עומדים להשתנות, אני משוכנע שכל אחד מכם שזכה בעברו לתואר הנכסף "אב טרי" שמע לא מעט פעמים לפני הלידה של הילד הראשון את המשפט המאד מעודד "תישן טוב טוב בלילה – אתה עוד תגעגע לזה". אז כן – אלו לא איומי סרק, לידת הילד הראשון היא אכן ארוע שובר שיוויון שמביא לשינוי מהותי באורח החיים האישי, הזוגי ומה לא בעצם ? כל מה שהכרת לפני זה משתנה.

והנה לפני כארבעה חודשים, נולד לנו יורש העצר השני ואני חייב לציין ששוב מדובר בשינוי משמעותי לא פחות – פתאום הפכנו למשפחה. אם לפני כן היה מספיק הורה אחד כדי לתחזק את העולל וההורה השני היה סוג של שחקן חופשי שיכל להתרוצץ לו כאוות נפשו (עבודה, קניות, חדר כושר וכמובן קריאת דוחות כספיים) אחרי השני – זה כבר סיפור אחר, עכשיו פתאום לכל אחד כבר יש תפקיד, דרגות החופש מצטמצמות להן וסדרי העדיפויות עוברים גם הם ארגון מחדש. אבל רגע, שחס וחלילה לא ישמע שאני מתבכיין אהה ? תכל'ס אין דבר יותר שמח ומשמעותי מזה (טפו, טפו, טפו..) והחיוך של הקטנצ'יק החדש שווה כל הון (עצמי וזר) שבעולם..

אבל אני לא כזה מפונק ואם היה מדובר בשינוי היחידי שאותו עברתי לאחרונה אז קרוב לוודאי שהייתי מספיק לחזור לעניינים ולכתוב את הפוסט הנוכחי עוד קודם אבל כאמור זה לא מסתיים פה. רצה הגורל (ועוד כמה חבר'ה שעזרו לו) וכך יצא שפחות משבועיים לאחר הלידה גם התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש בתפקיד מעניין אך גם לא מעט תובעני ומיד לאחר מכן כבר הייתי צריך לטוס לחו"ל לצורך כך (כאן המקום לפרגן לאשתי היקרה שלא החביאה לי את הדרכון). מאז כמובן כבר הספקתי לחזור, לנסוע שוב ושוב לחזור אבל עדיין – בין הילד החדש וערימות החומר שאני מנסה להשלים בתפקיד החדש קצת קשה לי למצוא את הזמן לדברים אחרים ושעות הפנאי בלילות ובסופי השבוע שבעבר היו מוקדשות בעיקרן לתחום ההשקעות הצטמצמו להן. תכל'ס אין מה לעשות – תסכימו איתי שמשפחה היא תמיד בראש, לאחר מכן בא ה- day job והעיסוק בהשקעות במקרה שלי מצא את עצמו במקום השלישי וגם זה רק ביום טוב.

למה אני מספר לכם את כל זה ? פשוט כי אני מרגיש קצת לא נעים. את הבלוג הזה התחלתי לכתוב לפני קצת יותר משנה ובנוסף על העובדה שבחרתי לכתוב אותו בעילום שם, עד עתה גם לא ממש עסקתי בחיי האישיים. אבל כאמור, הסיבה שבגללה הפעם בחרתי לחלוק יותר אתכם הקוראים ולעסוק גם באזורים האלה היא שגילית שאני מרגיש סוג של מחויבות לאלו מכם שעוקבים אחרי וכלפיכם חשתי צורך אמיתי במתן הסברים לגבי העדרותי הממושכת. אז לאחר ששברנו דיסטנס וקצת נפתחנו, אני אנצל את ההזדמנות כדי להתנצל בפני כל אלו שפנו אלי במהלך התקופה האחרונה ולא זכו לתגובה בזמן (או בכלל Embarassed), אני מבטיח לנסות ולהשיב לכולכם בהקדם, ומקווה שלאט לאט אוכל למצוא את הזמן כדי לחזור ולכתוב בצורה תכופה יותר.

קצת עדכונים לגבי "תיק המניות"

אז כדי לנסות ולהחזיר את עצמי קצת למסלול הכתיבה, חשבתי שיהיה מתאים לתת איזה עדכון קצר לגבי המניות שנמצאות בעמוד "תיק המניות". להזכירכם עמוד "תיק המניות" מכיל מעין טבלת סיכום (שכוללת שערי קנייה ומכירה) של כל המניות אותן סקרתי בהרחבה בבלוג. אני נוהג להוסיף אליו מניות (+שער הקנייה) בעת כתיבת הפוסט עליהן ואת שער המכירה כאשר אני כותב על סגירת הפוזיציה. הסיבה שבחרתי להדגיש את המילה "כותב" היא כדי לחזור ולהזכיר שתיק המניות אינו מהווה תמונת זמן אמת של האחזקות האישיות שלי ושעיתוי העדכון של הטבלה בו הוא שרירותי לחלוטין (כבר הזכרתי שאני מעט עסוק לאחרונה?). כמו כן אני מחזיק בלא מעט מניות נוספות שעליהן עדיין לא יצא לי לכתוב ואלו מן הסתם לא מוזכרות בעמוד "תיק המניות". אז בואו נראה מה השתנה בתיק המניות "בזמן שישנתי"..

סיליקום – מאז שכתבתי על סיליקום לפני כחמישה חודשים המנייה הספיקה להכנס למדד ת"א100, לעלות בכ40%, לרדת את רובם בחזרה ומאז לעלות חלק מהם בחזרה (17% ליתר דיוק) – תודו שזה יופי של הספק לתקופה כזו קצרה. כמו כל מנייה של חברת צמיחה מואצת גם סיליקום מאד רגישה כאשר הרגישות שלה מתבטאת בעיקר סביב מועד פרסום הדוחות הכספיים. זו בדיוק היתה הסיטואציה לפני הדוח האחרון (רבעון 2) כאשר נראה היה שהמשקיעים בדיוק כמוני העריכו שהמנייה עומדת לפני שבירתם של שיאי מכירות חדשים וכאשר התגלה ששורת המכירות עלתה "רק ב50% YoY" הם התאכזבו והמנייה הגיבה בהתאם. האמת היא שממש לפני פרסום הדוחות התלבטתי מה הדבר הנכון לעשות – בתוך חודשיים מזמן הקנייה הנייר עלה לו ב40% ואני מניח שהרבה מאד משקיעים היו מסתפקים בזה ולא לוקחים את הסיכון – אבל בשבילי זה כבר היה מאוחר, אני התאהבתי בחברה ולא הצלחתי להביא את עצמי למכור אפילו מנייה אחת, ולא רק זאת אלא שבעקבות הירידה במחיר אף הגדלתי את האחזקה בחברה.

מחר (או יותר נכון היום) ה21 לאוקטובר סיליקום אמורה לפרסם את דוחות הרבעון השלישי, כמו ברבעון הקודם, גם הפעם אני מאד סקרן לגבי התוצאות אבל בניגוד לפעם הקודמת אני כבר לא מתלבט לגבי מה כדאי לעשות, אני יודע שבטווח הנראה לעין וכל עוד שלא יחולו שינויים מהותיים בעלילה אני נשאר עם החברה. מי מכם שקרא את הפוסט הקודם שלי על המנייה אולי זוכר שכתבתי על המלאי כאינדיקטור להכנסות ואת העובדה שקצת פספסתי – כמו שקורה לעיתים קרובות עם קורלציות, הם עובדות עד שהן כבר לא עובדות. אך לקראת הדוחות הקרובים כאשר רמות המלאי נמצאות גבוה מתמיד אני ממשיך לחשוב שהעתיד של החברה הזו הוא חיובי+, אני די משוכנע שגם בדוח הקרוב היא תשוב ותדווח על עלייה בהכנסות של 50% YoY כמו בקודם אבל אני ממש לא סגור לגבי האופן שבו השוק יקבל את זה. לסיום ורק בשביל הכיף – אני אהמר על הכנסות סביב ה17 מ' דולר ועל רווח של כ3.5 מ' דולר אבל אל תכעסו עלי אם אני מפספס.

WILC – מאז כתיבת הפוסט על החברה כבר התפרסמו להם תוצאות הרבעון השני שכצפוי היו טובות, מדובר ברבעון השני ברציפות בו החברה מדווחת על עלייה של כ25% במכירות YoY, והפעם התלוו לזה גם שיפור של 50% ברווח התפעולי וכ90% ברווח הנקי אך למרות זאת, המשקיעים שם מעבר לים לא התרגשו יתר על המידה והמנייה מוסיפה לדשדש לה סביב שער 7$. בשבוע שעבר גם התבשרנו שבדוח הקרוב החברה תדווח על עלייה של כ10% בהשוואה לשנה הקודמת אבל אם לומר את האמת אני כבר ממש לא בטוח שזה יעזור להזיז את הנייר התשוש הזה קדימה. בכל מקרה ולמרות הכבדות שהנייר הזה מפגין בשלב זה בחרתי להמשיך ולהחזיק, התחושה היא שהחברה נמצאת במגמה חיובית, הנוכחות של המוצרים שלה בסופרים השונים מורגשת יותר ויותר ואני מקווה שמתישהו מישהו שם בנאסדק יתחיל לשים לב לחברה הקטנה הזאת שלמרות שהיא דוגרת בעקשנות על ערימה של מזומן מצליחה להפגין שיפור תפעולי מהותי יחד צמיחה לא רעה בכלל. לא מזמן אפילו קראתי על חברת אנליסטים שהחלה לכסות את החברה ויצאה עם המלצת קנייה לאחר תוצאות הרבעון האחרון, מי יודע ? אולי זו הסנונית הראשונה שמבשרת את האביב ומתי שהוא הנייר הזה נע ינוע בדיוק כמו שקרה עם החברה האם (ויליפוד השקעות) כאן בארץ..

קווליטאו – עדיין מאד זולה וגם היא פירסמה יופי של תוצאות לרבעון השני, גם אותה אני מתכוון להחזיק עד שהשוק יתעשת וישלם לי כראוי. כדי לרפרש קצת הזכרון אני אספר שמדובר בחברה שנסחרת בשווי שוק כ28 מ' ש"ח (8 מ' דולר) כאשר במאזנה כרגע יש כ3.4 מ' דולר במזומן ללא כל חוב ארוך טווח ובחצי השנה האחרונה היא הרוויחה 1.4 מ' דולר אם נניח שזהו כח הרווח המייצג שלה נקבל חברה במכפיל רווח נקי של 3 ובניכוי מזומן המכפיל ישאף ל-1. אם עדיין יש למישהו ספק שמדובר בחברה זולה בטירוף אני אוסיף שהתזרים החופשי שלה בחצי הראשון של 2013 היה כ3.3 מ' דולר – קצת הזוי לא ? תזרים חופשי בסדר גודל של חצי מהשווי בחצי שנה. אז נכון שמדובר בתעשייה שנחשבת תנודתית ולא יציבה, ונכון שהסחירות לא משהו (למרות שלאחרונה חל שיפור מהותי גם בתחום הזה) אבל מצד שני יש פה חברה עם מוצר די ייחודי (אחרת יהיה קשה להסביר את העובדה שהרווח גולמי שלה עומד כ60% לאורך זמן), שממשיכה למכור בקצב ממוצע לא רע בכלל ולמרות זאת נסחרת במחיר ששואף למגוחך.

אחים נאוי \ מגה אור – הסיבה שבגללה בחרתי לכתוב על שתי המניות האלה באותה השורה היא שהסיטואציה שבה אני נמצא בכל מה שנוגע אליהן היא ממש דומה – שתיהן בעצם הגיעו למחיר היעד שהצבתי להם בזמן הקנייה אך למרות זאת (ונכון להיום) אני בוחר להמשיך ולהחזיק בשתיהן. הסוגיה הזו של מה לעשות עם מנייה שמגיעה למחיר המטרה שלה מעסיקה אותי די הרבה לאחרונה (בעיקר לאחר רכבת ההרים הקטנה שעברתי עם סיליקום), פתאום הסתבר לי שאחרי כל מה שקראתי על השקעות בכלל ועל behavioral finance  בפרט אני עדיין הטיפוס הרומנטי שמתאהב במניות (שוב ראו ערך סיליקום). מצד אחד ברור לי שככל שהנייר מתקרב ליעד המחיר שלו הסיכון עולה והסיכוי יורד ועל כן יש הגיון לממש רווחים בעיקר אם הם מגיעים לאחר זמן קצר כפי שקרה לי עם השתיים האלה. מצד שני אם בכל פעם שנייר שאני מחזיק יעשה 50% אני מיד ארוץ ואממש אותו אני לעולם לא אוכל להכפיל ולשלש את ההשקעה על אף נייר. כאמור יצא לי לחשוב ולחפור בעניין הזה לא מעט לאחרונה ואני מאד מקווה שבקרוב אעלה פוסט בנושא כדי לסכם את המסקנות שלי אבל בינתיים כאמור – מחזיק.

ניסן – מבחינתי עשתה את שלה עם יופי של תשואה בקצת יותר מחצי שנה ולכן נראה לי שהגיע הזמן לסגור את הפוזיציה הזו. כשהעלתי את רעיון ההשקעה בחברה זה היה בעקבות ידיעה בעיתונות הכלכלית על כך שהיא עומדת למכור את אחזקתה העיקרית – ספאנטק. בזמנו הייתי משוכנע שסיפור המכירה בצירוף העובדה שניסן נסחרה בהנחה מאד משמעותית לNAV  שלה אמורים להוות את הטריגר להצפת הערך. בפועל עסקת המכירה לא יצאה לפועל (לפחות נכון להיום) אך בכל זאת ואולי גם כפועל יוצא של פרסום אפשרות המכירה בתקשורת, המנייה עשתה מהלך מרשים, חלקו ניתן לייחס לעליית השווי של ספאנטק וחלקו הגיע מצמצום של הדיסקאונט. אני מוכרח להודות שגם היום ניסן נסחרת בדיסקאונט לא זניח על הNAV אבל הסיכון לדעתי קצת עלה, כשקניתי את ניסן ספאנטק נסחרה במכפיל 10 אך מאז היא הספיקה לעלות וכעת במכפיל 12.5 מרווח הבטחון הצטמצם ולכן במקרה הזה ותחת הההנחה שהעסקה בסופו של דבר כבר לא תצא לפועל חשבתי שעדיף לקחת את הרווח ולהמשיך הלאה – סך הכל מעל ל100% תשואה בקצת יותר מחצי שנה זה לא רע בכלל.

זהו לגבי המניות בתיק המניות. כפי שציינתי קודם, בחודשים האחרונים לא כלכך השקעתי בלמצוא רעיונות נוספים אבל לשמחתי יש כאלה שכן עשו זאת ואף הגדילו לעשות כשחלקו איתי את התוצאות. שניים מהרעיונות האלה הגיעו אלי דרך משקיעים עמיתים ושניהם מתבססים על אחד הנתונים האהובים עליי – צבר ההזמנות.

כן על הצבר לבדו.. 

אחד הפרמטרים הראשון שאותם אני מחפש בחברות תעשיותיות הוא צבר ההזמנות, נכון, גם אני כמו רב האנשים כאשר אני פותח דוח כספי מיד אץ לי רץ לי אל השורה העליונה (מכירות) ואל התחתונה (רווח נקי) כדי לבדוק איך היו התוצאות ברבעון הקודם? אבל מיד לאחר מכן אני ממשיך לי בדילוגים קלים ומחפש את נתוני צבר ההזמנות (בתקווה שהוא אכן מדווח) כדי לנסות ולהבין מה יהיו התוצאות ברבעון הבא? שהרי הצבר הוא בעצם סוג של Preview שיכול לתת לנו מושג לא רע למה לצפות בהמשך. את שתי המניות הבאות קניתי בעיקר בגלל הצבר או יותר נכון הגידול בו.

ארית תעשיות – היא אחת המניות הבודדות שרכשתי במהלך החודשים האחרונים. מדובר בחברה שאני עוקב אחריה ON-and-OFF לא מעט זמן ושכבר יצא לי להחזיק בעבר. בתקופה האחרונה לא ממש עקבתי אחריה עד שלפני מספר חודשים פנה אלי קורא בשם שלומי והזכיר לי אותה. בזמן הפנייה חשבתי שהמחיר לא מאפשר מספיק מרווח בטחון ושמדובר בהשקעה מעט גבולית אבל קצת לפני פרסום הדוח האחרון החליט "מר שוק" לסייע לי בעניין והוריד את שער המנייה ללא כל סיבה נראית לעין לאזור ה-35 אג', כאן כבר העסק הפך להיות יותר מעניין מבחינתי ולכן החלטתי להיכנס לפוזיציה (קטנה יחסית עקב הסחירות הנמוכה) בנייר. למי שלא מכיר את המנייה והחברה אני אספר בקצרה שארית תעשיות היא חברה שעוסקת בייצור אמצעי לחימה (מרעומים ליתר דיוק) ושרב המכירות שלה הולכות לתעשייה הביטחונית. התלות הכמעט מוחלטת בהזמנות שמגיעות ממשרד הבטחון מביאה לכך שלאורך השנים החברה מפגינה חוסר יציבות בתוצאות וזו כנראה הסיבה לכך שהשוק לא ממש מתלהב מהמנייה.

בזמן שקניתי אותה ארית נסחרה בשווי של כ34 מ' ש"ח כאשר במאזנה (נכון לרבעון הראשון של 2013) היו כ13 מ' ש"ח במזומן אל מול 1.3 מ' ש"ח של חוב ארוך טווח. את הרבעון הראשון היא אמנם סיימה בהפסד של 1.6 מ' שנבע מנתון מכירות נמוך מאד של 1.5 מ' אבל ממבט על הצבר שהחברה מפרסמת מדי מדי רבעון ניתן היה לראות שברבעון השני הוא עמד על 9.8 מ' מה שהבטיח רבעון מוצלח ורווחי בהרבה מקודמו ואכן כך היה – הרבעון השני הסתיים ברווח של 3 מ' ש"ח. כמו כן, הצבר לרבעונים הרבעונים הבאים של החברה נראה גם הוא חזק מאד ובסיכום הכללי הוא כרגע עומד על כ40 מ' ש"ח כאשר בשני הרבעונים הקרובים החברה צופה למכור סביב ה12 מ' ש"ח לרבעון. בהנחה שהרווח הגולמי של החברה יהיה באזור ה45% ושהוצאות התפעול יישארו פחות או יותר זהות (1.5 מ' ש"ח) נראה שהרווח בשני הרבעונים הקרובים יהיה סביב ה3.5 מ' ויביא את החברה לאזור ה10 מ' שנתי. בניכוי המזומן (כ10 מ' נכון לרבעון השני) ניתן לומר שגם היום לאחר ששווי החברה עלה מעט וכרגע עומד על 39 מ' ש"ח החברה נסחרת במכפיל די אטרקטיבי של 3.

מנועי בית שמש – עוד מניה שאני עוקב אחריה בשנים האחרונות וגם כאן בדיוק כמו במקרה קודם חבר הפנה את תשומת לבי לעובדה שצבר ההזמנות של החברה לחצי השנה הנותרת של 2013 עומד על פי 2 מסך המכירות בחצי הראשון של השנה ומכאן הדרך למסקנה שמכירות החברה עומדות להכפיל את עצמן בחצי השני של השנה הייתה קצרה. ובמספרים – בחצי הראשון של 2013 מכירות החברה הסתכמו ל38 מ' דולר והצבר לשאר השנה עומד כרגע על 76 מ' דולר, בדיוק פי 2. פה כבר היה לי הרבה יותר קל להשתכנע ולכן לפני כשבועיים קניתי לי ממניות החברה סביב שער 2000 וכעת כל שנותר לי לעשות זה לשבת ולהמתין לדוחות. רק כדי להשלים את התמונה אני אספר שבמועד הקנייה שווי השוק של החברה עמד על כ 130 מ' ש"ח בדיוק כמו ההון העצמי. הרווחים של החברה בחצי הראשון של השנה עמדו על כ2 מ' דולר ואם נניח שההכנסות אכן יוכפלו בחצי השני של השנה נגיע לרווח שנתי של כ 6-7 מ' דולר – כלומר 21-25 מ' ש"ח שיביאו את החברה להיסחר במכפיל רווח של 5-6 כאשר גם הצפי לשנים הבאות נראה לא רע עם 118 מ' דולר של צבר הזמנות (2014 ואילך).

עדכון – לאחר שבאחת התגובות לפוסט תיקנו אותי לגבי עניין הצבר של בית שמש – סגרתי את הפוזיציה בנייר. המכירה התבצעה פחות או יותר סביב שער הקנייה כך שהטעות הזו בסופו של דבר לא עלתה לי כסף. מאוחר יותר כאשר החברה שחררה את דוחות הרבעון השלישי גם התברר מעבר לכל ספק שאכן מדובר בטעות. מה שמעניין זה שבדוח האחרון החברה חזרה לצורת הדיווח הקודמת – מי יודע אולי בבית שמש עוקבים אחרי הבלוג, ראו את הבילבול שנוצר ולקחו לתשומת ליבם :-) 

לגבי שני המקרים האלה יש מקום ל-Disclaimer – צבר הזמנות הוא אינדיקציה מצוינת אך חשוב מאד להבין שלא תמיד הוא מתממש, הזמנות יכולות להדחות מרבעון אחד לאחר ובמקרים קיצוניים אף להתבטל ולכן אני לוקח גם את העניין הזה עם טיפה של מלח. מצד שני ובעקבות עיתוי הדיווח הרבעוני הנהוג בארצנו – דוחות הרבעון מפורסמים די קרוב לסוף הרבעון הבא אחריו מה שמשאיר מעט זמן לדברים להשתנות לפחות בכל מה שנוגע לרבעון הבא.

סיכום

אחרי העדרות ממושכת אני רוצה לומר שממש מגניב לחזור ולכתוב קצת. ולמרות שבמשך כל התקופה הזו שלא כתבתי לא חשבתי על רעיונות השקעה חדשים, דווקא כן צברתי די הרבה רעיונות לפוסטים אז ככה שאני די אופטימי לגבי ההמשך. וכעת נותר לי רק לקוות שאוכל לחזור ולמצוא את הזמן..

תזכורת + גילוי נאות – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות האמורות אך אני עשוי לקנות או למכור כל אחת מהן מבלי להודיע על כך. 

מאי 292013
 

כבר מהמפגש הראשון שלי עם השקעות ערך הבנתי שמניות צריך לקנות בזול, מכפיל רווח נמוך, מכפיל הון נמוך וכו' ככל שיותר זול יותר טוב, אבל מה בעצם אומרים כל המכפילים הנמוכים האלה? הרי הם בסך הכל סימפטום לעובדה שמדובר במנייה שאף אחד לא ממש מתלהב מהחברה שעומדת מאחוריה. לפעמים הסיבה לתמחור הנמוך היא מוצדקת, יתכן למשל שמדובר בעסק מקרטע עם עתיד לא ברור ולכן אין בו יותר מדי מה לאהוב, אבל באותה מידה יכול להיות גם שאף אחד לא ממש טרח להתעניין ולבדוק. העניין הוא ככל שהחברה גדולה יותר והמנייה ידועה יותר הסיכוי שמדובר באופציה הראשונה הוא גבוה יותר, בסך הכל – אחרי החברות הגדולות והפופולריות (לדוגמא החברות במדד ת"א 25 ואפילו 100) עוקבים הרבה יותר אנשים, זה מתחיל באנליסטים, כתבים כלכליים, בלוגרים וכותבים בפורומים למיניהם ולכן הסיכוי שהם פיספסו משה אמנם קיים אך כנראה די נמוך – בכל זאת, מה כבר אני הקטן יכול לדעת שהם לא יודעים?

עכשיו בואו ונחשוב רגע על מניות היתר הקטנות והלא מוכרות, עצם העובדה שלחברות האלה יש מעט מאד שווי צף בשוק מביאה לכך שהרבה פחות משקיעים פעילים בהן ולכן הרבה פחות זוגות עיניים עוקבות אחריהן, מכאן נמשיך לעובדה שאף אנליסט לא יטרח להשקיע מזמנו ולסקר מניות כאלה כי אנליסטים לפחות אלו מהsell side צריכים לייצר תנועת לקוחות ואיזו תנועה כבר אפשר לייצר במנייה קטנה ושכוחת אל במדד היתר ? ולכן אני הרבה פעמים אוהב להתרחק מאור הזרקורים ולרדת בשווי השוק ובפופולריות של החברות, אני מאמין שככל שאני יורד יותר כך עולה הסיכוי שלי למצוא את החברות האלה שהשוק עדיין לא גילה. סימוכין לעניין הזה אפשר למצוא גם אצל סת' קלרמאן שבספרו הבלתי ניתן לרכישה (אך לשמחתי – ניתן להורדה בקלות) "Margin of safety" כתב על כך בשתי הזדמנויות לפחות:

The pricing of large-capitalization stocks tends to be more
efficient than that of small-capitalization stocks, distressed
bonds, and other less-popular investment fare. While hundreds
of investment analysts follow IBM, few, if any, cover thousands
of small-capitalization stocks and obscure junk bonds. Investors
are more likely, therefore, to find inefficiently priced securities
outside the Standard and Poor's 100 than within it.

Value investing by its very nature is contrarian. Out-of-favor
securities may be undervalued; popular securities almost never
are. What the herd is buying is, by definition, in favor
Securities in favor have already been bid up in price on the basis
of optimistic expectations and are unlikely to represent good
value that has been overlooked.

עכשיו אתם בטח  שואלים את עצמכם למה לעזאזל אני שוב חופר לכם עם ציטוטים ? אז אני אספר לכם שלא מזמן נתקלתי בחברה קטנה ונחבאת אל הכלים שמעולם לא נתקלתי בשמה בשום מקום. זה התחיל בסינון שגרתי שעשיתי ע"י הסקרינר של כלכליסט, אחרי דוחות 2012 חשבתי שיכול להיות מעניין לבדוק אם משהו חדש יצוץ, את הסינון הזה עשיתי לפי 3 פרמטרים תשואה על ההון > 16% ומכפיל הון < 0.7 ואני ושווי שוק של מתחת ל300 מ' ש"ח. הסינון הזה העלה לי כמה עשרות מניות שאת רובן כבר פחות או יותר הכרתי אבל שם אחד ברשימה שם היה חדש לי – מגה אור, לא יודע מה אתכם אבל אני על החברה הזו אף פעם לא שמעתי או קראתי (עד לאותו הרגע) ולפני שפתחתי את הדוחות שלה הייתי משוכנע שמדובר בכלל בחברה תעשייתית שעוסקת בתאורה או משהו בסגנון. בקיצור, מסתבר שהייתי די רחוק ושהחברה הזו כמו הרבה מאד חברות שעלו בסינון הספציפי הזה היא בעצם חברת נדלן, אבל בניגוד לשאר החברות שעלו שם שהיו יזמיות (אביב בניה, דמרי וכו) החברה הזו דווקא עוסקת בנדלן מניב. נדלן מניב הוא תחום השקעה שמעולם לא עסקתי בו לפני והאמת שבכל סיטואציה אחרת קרוב לודאי שהייתי נעצר פה אבל במקרה הזה ובעיקר בגלל שדי הופתעתי לגלות על קיומה של החברה העלומה הזו החלטתי להעיף מבט חטוף במאזן ובתוצאות כדי בכל זאת לנסות ולהבין במה מדובר. 5 דקות מאוחר יותר כבר ידעתי שיש סיכוי גבוה מאד שאני הולך להשקיע פה..

ממה התלהבתי כלכך תשאלו? התחלתי במעבר על התפתחות מאזן החברה בשנים האחרונות, וכבר על ההתחלה אהבתי את מה שראיתי, מגה אור היא חברה שצומחת ולא סתם צומחת אלא צומחת בקצב מהיר. ב2010 שווי הנכסים הכולל של החברה היה 426 מ' ב2011 הם גדלו ל494 מ' והיום נכון לסוף שנת 2012 מאזן החברה כבר עומד על 669 מ'. מה שלמדתי מהצמיחה המרשימה הזו זה שמדובר בחברה חרוצה שעובדת non-stop וכל הזמן דואגת להוסיף נכסים חדשים ולהשביח את אלו הקיימים. אחר-כך עברתי להסתכל על דוח ההכנסות וחיפשתי אחר המגמות בהתפתחות שורות הרווח התפעולי והנקי, גם פה מאד אהבתי את מה שראיתי – עלייה מדורגת בכל השורות (הכנסות, תפעולי, נקי) מלמעלה עד למטה במהלך 3 השנים האחרונות שגם הסתדרו לי יופי עם היקף הגידול בנכסים. ואז בשיא ההתלהבות פתאום שמתי לב למשהו מוזר – החברה מסתבר, מדווחת באופן קבוע על רווח תפעולי גבוה יותר מסך ההכנסות. טוב, פה כבר הבנתי שאני לא מבין כלום ושאם אני רוצה להמשיך ולהתקדם עם הניתוח של החברה הזו, עדיף שקודם אני אלמד קצת על חברות נדלן מניב ועל איך לעזאזל מתמחרים אותן.

נדלן מניב – קבלנים או בנקאים ?

בקיצור – התחלתי להתעניין ולקרוא קצת על תחום הנדלן המניב והאמת שדי מהר גיליתי שבעצם מדובר בתחום שקרוב הרבה יותר למודל הפעילות של בנק יותר מאשר לזה של חברות קבלניות. באופן כללי זה די פשוט, בדיוק כמו שהבנקים מגייסים כסף בצד אחד בריבית X, מלווים אותו לצד השני בריבית Y ומרוויחים מההפרש, כך גם פועלות חברות הנדלן המניב שמגייסות חוב שבאמצעותו הן קונות או בונות נכסי נדל"ן (קרקעות, מחסנים, משרדים, מבני תעשיה, מרכזי חנויות, קניונים וכו), משכירות אותם ללקוחות כך שהרווח שלהן הוא בעצם ההפרש בין ההכנסות משכירות (לאחר הוצאות תפעול) להוצאות המימון. העניין הזה בעצם גם הוביל אותי אל עבר התובנה השנייה והיא – שחברות נדלן מניב, די בדומה לבנקים אמורות באופן תאורטי להיסחר סביב ההון העצמי שלהן. אבל עד כאן עם הדימיון לבנקים כי מעכשיו הסיפור מתחיל קצת לקבל תפנית בעלילה ובשביל להבין אותה צריך לדבר את השפה. ואכן מתברר שכמו לכל תחום, גם לתחום הנדלן המניב יש את המטריקות ומדדי הרווחיות שלו. אם בחברות תעשייתיות אנחנו נוהגים לדבר על רווח נקי, תשואה על ההון ותזרים תפעולי, בחברות נדלן מניב מדברים על NOI ,CAP rate  ,FFO ושערוכי נכסים – והנה על ההתחלה קיבלתי כבר כמה מושגים חדשים שצריך ללמוד..

NOI – Net Operating Income:

ה NOI הוא בעצם המקבילה של חברות הנדלן המניב לרווח הגולמי בחברות "רגילות", מדובר בעצם בסיכום של כל ההכנסות של החברה (מהשכרה ודמי ניהול) בניכוי הוצאות התפעול של הנכס. אני חושב שלמי שכמוני לא מגיע מעולם הנדלן להשכרה השם הזה (בתרגום לעברית- הכנסות תפעוליות נטו) הוא קצת מטעה מהסיבה הפשוטה שבחברות "רגילות" הרווח התפעולי כולל גם את הוצאות הניהול, המכירות והשווק בניגוד ל NOI שלא כולל אותן. לסיכום, נתון הNOI בעצם אומר לנו כמה מזומנים נטו מייצר הנכס מבלי שום קשר לדרך המימון שלו או לרווחיות שהוא מניב בשורה התחתונה.

Cap rate

הCap rate  (בתרגום לעברית – שיעור ההיוון התפעולי) הוא פרמטר שמתאר את היחס בין שווי הנכס לNOI  השנתי שהוא מניב. אפשר לחשוב על זה גם במונחים של תשואה ולומר שcap rate  הוא אחוז התשואה הממוצע לאורך זמן שהנכס מניב או צפוי להניב. חשוב מאד לזכור שמדובר פה בתשואה הגולמית לפני הוצאות המימון, בדיוק כפי שהיה עם ה.NOI- אז מעתה, בכל פעם שמישהו מספר לכם שיש לו דירה בבאר שבע (ליד האוניברסיטה כמובן) ושהוא מקבל עליה 8% בשנה תדעו שהוא בעצם מתכוון להגיד שיש לו נכס מניב עםCap rate  של 8%.  Cap rate

קביעת שווי הוגן – גישת ההכנסות

בדומה להערכת שווי של חברות, גם כשזה נוגע לנדלן מניב קיימות מספר גישות לביצוע הערכת שווי, יש את גישת ההשוואה שבעצם מנסה לקבוע את מחיר הנכס על פי מחיריהם של נכסים דומים, יש את גישת העלות שפורטת את הנכס למרכיביו (מחיר קרקע, עלות הבנייה ופרמיית היזמות) אבל השיטה המקובלת והנפוצה ביותר לקביעת השווי של נכס נדלן מניב פעיל היא גישת ההכנסות. גישה זו היא בעצם ה"כלכלית" ביותר מבין כולם והיא מבוססת על העיקרון שערך הנכס שווה לסכום המהוון של התקבולים העתידיים שינבעו ממנו לכל אורך חייו.

לפי גישת ההכנסות ברגע שאנחנו יודעים מהו הNOI  שמייצר הנכס אנחנו בעצם יכולים לחשב את שוויו ע"י חלוקת הNOI  ב Cap rate המייצג של הנכס. אם לדוגמא יש לנו נכס שמניב בשנה 5.5 מ' ש"ח משכירות ודמי ניהול ושעלות האחזקה שלו היא 500 א' ש"ח נקבל NOI  של 5 מ' ש"ח בשנה, כעת אם נניח שה Cap rate  שלו הוא 10% נקבל ששווי הנכס הוא 50 מ' ש"ח (50 = 0.1 / 5). מהדוגמא הזו ניתן להבין שהנתון המשמעותי ביותר כשבאים לקבוע את השווי של נכס נדל"ן הוא ה Cap rate ושכל שינוי של אחוז בערכו יכול להשפיע מהותית על הערכת השווי. כעת תשאלו – מי מחליט מהו ה Cap rate לכל נכס ונכס ? והתשובה היא שהחברה משתמשת בשירותיו של שמאי מקרקעין בלתי תלוי והוא זה שקובע את שיעור ההיוון, כאשר הוא בעצם בוחן את איכות ואופי הנכס – מהו המיקום, מהו השימוש, איכות השוכרים, פוטנציאל השימוש בנכס ועוד. עוד אני אציין ששיעורי ה Cap rate הנהוגים בארץ נעים בין 7% לנכסים האיכותיים ביותר לבין 12% ויותר לאיכותיים פחות. שימו לב שה  Cap rate (לפחות לטעמי) הוא פרמטר לא כלכך אינטואיטיבי שכן בהנחת NOI קבוע, ככל שה Cap rate גבוה יותר כך יורד ערך הנכס ולהיפך, מי שרוצה יכול להקביל את זה לתשואה של אג"ח ככל שמדובר באג"ח איכותי ובטוח יותר כך התשואה שלו נמוכה מכיוון שהיא מגלמת פחות סיכון למשקיע.

FFO –  Funds From Operation

FFO הוא עוד מדד ייחודי לתחום הנדלן המניב שלמיטב הבנתי ניתן לתאר אותו כסוג של הכלאה בין רווח נקי לתזרים מזומנים חופשי (FCF) בחברות "רגילות" ושמבטא את תזרים המזומנים של החברה מפעילות שוטפת ללא השפעה של הכנסות והוצאות חד פעמיות ושיערוכי נכסים. ה FFO בעצם נותן אינדיקציה לרווחיות החברה וליכולת פירעון ההתחייבויות שלה וניתן להשתמש בו גם כדי להעריך את שווי החברה בדיוק כמו מכפיל רווח בחברות רגילות.

שערוך נכסי נדלן

בעידן הIFRS חברות הנדלן המניב נוהגות לשערך את הנכסים שלהם מדי תקופה וזה בניגוד לרישום לפי עלות שהיה נהוג בעבר. העניין הזה עומד בקנה אחד עם הערכת הנכסים לפי גישת ההכנסות מכיוון שהוא בעצם מביא לכך שדוחות החברה יציגו את נכסי החברה לפי השווי הריאלי העדכני שלהם. לצורך השערוך השמאי שעושה את ההערכה לנכסי החברה בודק את ה NOI שהניב הנכס במהלך התקופה (בדר"כ כל רבעון), מהוון אותו באמצעות ה Cap rate  שאותו הוא מוצא לנכון ומכאן מגיע לערכו של הנכס. לצורך הדוגמא אפשר לחשוב על חברה שמחזיקה בנכס שמניב NOI שנתי ממוצע של 3 מ' ש"ח ב Cap rate של 10% הוא ירשם בדוח בשווי של 30 מ'. אם במהלך הרבעון שלאחריו החברה תעלה את דמי השכירות על הנכס בשיעור של 10% וה NOI יעלה ל3.3 מ' ש"ח שווי הנכס בספרים יעודכן ל33 מ ש"ח ובדוח הרבעון החברה תדווח על רווח משערוך של 3 מ' ש"ח. כמובן שאם ברבעון שאחרי החברה תוריד שוב את דמי השכירות שווי הנכס ירד והחברה תרשום הפסד כתוצאה משערוך. מלבד שיעור התפוסה של הנכסים יש כמובן גורמים נוספים שיכולים להשפיע על שערוך הנכס כמו שינוי בגובה דמי השכירות, ושינויים אחרים ב Cap rate  (לדוגמא שינוי בתמהיל או איכות השוכרים).

הנוהל הזה הוא אחת הסיבות העיקריות שבגללן מאד קשה להתייחס לרווחים הנקיים והתפעוליים שמציגות החברות בדוח כמייצגים מכיוון שהם מאד תלויים בשערוכים, והשערוכים האלה הם בסופו של יום פעולה חשבונאית נטו שברב המקרים לא כרוכה בתזרים מזומנים ואני מניח שמכאן גם עלה הצורך להשתמש במטריקות מייצגות יותר כמו FFO לצורך מציאת הרווח הכלכלי ה"אמיתי" של החברות.

נחזור למגה-אור

אז אחרי שעברתי פחות או יותר על מושגי היסוד של התחום הרגשתי שאני יכול לחזור אל הדוחות הכספיים של החברה, הנה סיכום התוצאות כפי שהוא מופיע בתחילת הדוח השנתי של 2012:

מהטבלה מעל אפשר לראות את ההשפעה של השיערוכים (תחת הסעיף עליית ערך נדל"ן להשקעה) על השורה התחתונה. בחברה כמו מגה אור שנמצאת בצמיחה מתמדת וכל הזמן מוסיפה נכסים חדשים הגיוני לצפות לשערוכים האלה כלפי מעלה. בכל פעם שמסתיימת הבנייה על קרקע שנקנתה ע"י החברה מחיר הנכס מיד משוערך כלפי מעלה בהתאם להכנסות שהוא מניב או צפוי להניב וכך יוצא שבכל שנה רושמת החברה רווחים (חשבונאים) משמעותיים משערוך הנכסים. במקביל ככל שנכסי החברה צוברים תאוצה והופכים מבוקשים יותר היא יכולה להעלות את דמי השכירות דבר שמעלה את הNOI  ותורם גם הוא לשיערוך. מהטבלה למעלה ניתן לראות לדוגמא שב2010-2011 הרווח משערוך היה גבוה יותר מסך כל ההכנסות שהיו לחברה משכירות ומכאן אתם בטח מבינים למה אמרתי שקשה לקבוע רווחיות מייצגת לחברה על בסיס התוצאות האלה.

מה כן אפשר ללמוד מהטבלה למעלה? קודם כל ניתן לראות שההכנסות צומחות בצורה יפה משנה לשנה, יותר מאוחר כשאני אעבור בצורה מעמיקה יותר על הדוח אני אלמד שההכנסות צפויות להמשיך ולצמוח גם בהמשך. בנוסף אפשר לראות גם את מה שכתבתי בתחילת הפוסט לגבי הנכסים של החברה שצומחים גם הם בקצב נאה של כ16% בשנה.

עכשיו, אני מניח שאתם בטח שואלים את עצמכם האם זה מה שהלהיב אותי כלכך ? 15-20% של צמיחה בהכנסות או גידול בנכסים ? אז התשובה היא שלא, אני אמנם די אוהב את מה שהחברה עושה אבל אני אוהב הרבה יותר את איך שהיא עושה את זה או יותר נכון עם מי..

מגה-אור – מודל הפעולה

כפי שכבר כתבתי בפתיחת הפוסט עד לפני קצת יותר מחודש מעולם לא שמעתי על מגה אור והאמת היא שאני די בטוח שרובכם לא שמעתם עליה – מה הפלא? את מספר הכתבות עליהם באתרים הכלכליים בשנים האחרונות אפשר לספור על כף יד אחת (אתם מוזמנים לנסות ולחפש), הייתי צריך ממש להתאמץ כדי למצוא איזכור של החברה ברשת וגם בפורומים הכלכליים למניהם היא לא ממש מככבת, אבל עכשיו בואו אני אשאל אתכם האם יש קורא אחד מבינכם שלא ביקר באחד ממרכזי הקניות הפתוחים של ביג או עשה קניות אצל רמי לוי ? אני מניח שהתשובה היא לא ושגם אם לא ממש יצא לכם לקנות שם אתם לפחות מכירים את שתי האחרונות. אז כעת רק נשאר לי רק לספר לכם שאלה הם השותפים העיקריים של מגה אור ושאת רוב הנכסים שלה החברה יוזמת, מחזיקה ומפעילה בשיתוף (50/50) עם שתי החברות האלה. מגה אור מסתבר היא חברה שמאד מאמינה בפתגם – "טובים השניים מן האחד" והדרך הטובה ביותר לראות את זה היא להסתכל על מבנה ההחזקות שלהם כפי שהוא לקוח מהדוח השנתי של 2012.

ממבנה האחזקות הזה ניתן לראות שהחברה מחזיקה את רב הנכסים שלה בשותפות עם חברות אחרות, מגה אור בעצם מקימה חברות בנות עם שותפותיה האסטרטגיות כאשר ברב המקרים כל צד מחזיק ב50%. כעת אני אמשיך ואספר לכם שהשותפה המובילה שלה היא חברת הנדלן המניב ביג, השתיים מחזיקות באחוזים שווים בחברות "ביג מגה אור", "ביג מגה אור עפולה" ו"מגה או מודיעין" שמנהלות יחד 6 מרכזי קניות פעילים בערים עפולה, טבריה, מודיעין, קריית גת, פרדס חנה, קריית שמונה ועוד 2 בשלבי תכנון או בניה (בקריית מוצקין ובצ'ק פוסט). השותפה השנייה היא כאמור רמי לוי שיחד איתה מחזיקה החברה בחברת "מגה אור רמי לוי" שגם לה מספר נכסים בשלבים שונים (בעפולה, נתיבות, כפר סבא ונתניה) ועוד נכס אחד בתכנון שעליו התבשרנו ממש היום בכלכליסט. בנוסף יש לחברה שותפות נוספות כמו וילאר (חברת נדלן ציבורית) שעימה מחזיקה החברה בנכס לוגיסטי במודיעין (מבנה אופיס דיפו) ושוב, רק לפני שבועיים התבשרנו על השקעה משותפת עם ריט1 במרכז מסחרי נוסף במודיעין (35% לחברה עם אופציה ל 50% בהמשך). אגב כל החברות האלה נסחרות בשווי של מעל למיליארד ש"ח – כלומר הן הרבה יותר גדולות ממגה אור. בנוסף, יש לחברה יש נכסים נוספים שאותם היא מחזיקה עם שותפים פחות מוכרים או ללא שותפים כלל (כמו הקניון בביה"ח וולפסון) אבל זה לא עיקר הפעילות.

דרך העבודה הזו של חבירה לחברות גדולות ומובילות לצורך בנייה ואחזקה משותפת הוא מה שבאמת הדליק אותי בכל הסיפור– לי זה נראה כמו משהו שמצד אחד מעלה את פוטנציאל ומהצד השני מוריד את הסיכון. למה פוטנציאל ? בעיקר בגלל אפשרויות הצמיחה שמגולמות בחבירה לחברות מצליחות שצומחות גם הן בקצב גבוה, כאשר גם הסיכון נראה לי נמוך יחסית בזכות איכות הנכסים והשוכרים שהשותפות הזו מייצרת. בשלב הזה כאמור כבר התחלתי להתלהב וחשבתי לעצמי שיש פה יופי של עסק + יופי של פוטנציאל ברמה האיכותנית אבל אז גם הבנתי שאין לי ממש מושג לגבי איך לגשת לחלק הכמותי ולבדוק אם המחיר הנוכחי הוא זול או יקר , אבל לפני שעוברים לחלק הכמותי, קצת מספרים:

מגה אור – נתוני שוק*

  • מחיר מנייה: 833
  • שווי שוק:129 מ' ש"ח
  • הון עצמי: 180 מ' ש"ח
  • מכפיל הון: 0.72
  • מספר מניות: 15,620,000

* נתוני השווי מייצגים את השער הממוצע שבו רכשתי את מניות החברה (833 אג') ולא את השער הנוכחי שמעט גבוה יותר.

בעלי עניין:

  • צחי נחמיאס: %52.30
  • האחים נוי (גיל ורון) : 19.2%
  • ילין לפידות: 8.1%
  • פניקס: %6.87
  • ציבור: 13.3%

NAV ומכפיל ההון כאינדיקציה למחיר

כשחיפשתי ברשת מהן הטכניקות המקובלות להערכת שווי של חברות נדלן מניב למדתי שבדר"כ זה נעשה באחת משתי דרכים עיקריות , הדרך הראשונה היא שימוש במודל הNAV  (שווי נכסי נקי) בה מתמחרים את החברה על פי חישוב שווי נכסיה נטו, הדרך השנייה היא השוואתית ובה עושים שימוש במכפיל ה FFO של החברה בדיוק כמו שאנחנו עושים בדר"כ עם מכפיל הרווח. לאחר שהתעמקתי בזה קצת יותר הבנתי שלפחות לגבי מגה אור – NAV הוא המודל המתאים יותר. מודל הFFO  הוא מודל שכנראה מתאים יותר לחברות בשלות ולא יזמיות (לדוגמא קרנות REIT) שרב הנכסים שלהם כבר מניבים ושלא עוסקות בפיתוח נכסים בצורה משמעותית. כאשר מסתכלים על חברה כמו מגה אור שכל הזמן יוזמת וצומחת ברור שהFFO  לא מייצג במלואו את הערך האמיתי של החברה ובעצם פועל בצורה הפוכה למגמת הצמיחה של החברה, הסיבה לכך היא שכדי שהחברה תוכל לצמוח היא חייבת להשקיע כל הזמן באיתור ורכישה של קרקעות ונכסים חדשים שבשלבים הראשונים לא תורמים לתזרים (כי עדיין אין מהן הכנסות) ואף מייצרים הוצאות ולכן מכיוון שמגה אור היא חברה שכל הזמן יוזמת ומוסיפה נכסים הFFO  שלה מייצג ולדעתי לא מתאים להשתמש בו לצורך תמחור המנייה.

לאחר שהחלטתי שאני מעדיף לתמחר את החברה על פי שווי נכסיה נשאלת השאלה איך עושים את זה? הדרך הנכונה היא לקחת את כל הנכסים המניבים של החברה, לבדוק מהו ה NOI של כל אחד מהם, לבחור להם Cap rate מייצג ועל בסיס זה לקבוע את הערך שלהם, לאחר מכן צריך לגשת אל הנכסים בפיתוח ומלאי הקרקעות שיש החברה ולהעריך גם אותם. לאחר שיש לנו את שווי כל הנכסים של החברה כל מה שנשאר זה לנכות מזה את החוב נטו וכך מגיעים לשווי הנכסי נטו. החדשות הרעות לגבי המודל הזה הוא שדי ברור שאין סיכוי שאוכל לחשב אותו בעצמי, אין לי לא את היכולת ולא את הגישה לנתונים. החדשות הטובות הן שאין לי ממש צורך לעשות את זה מכיוון שהשמאי של החברה עשה את זה כבר בשבילי בדוחות הכספיים של החברה וכעת כל מה שנשאר לי לעשות זה לעבור על ההנחות שלו (בעיקר לגבי קביעת הCap rate  לנכסים השונים) ולנסות ולבדוק אם הם אכן נעשו בצורה הוגנת והגיונית, בהנחה שכן ושהשמאי עשה את עבודתו נאמנה אפשר להגיע למסקנה שה NAV  בעצם שווה להון העצמי כפי שהוא מופיע בדוחות החברה.

הטבלה מתחת לקוחה מתוך המצגת האחרונה של החברה והיא מכילה את שיעורי ההיוון (Cap rates) שעל פיהם הוערכו הנכסים העיקריים של החברה. לאחר שבדקתי נכסים דומים אצל חברות דומות הגעתי למסקנה ששיעורי ההיוון האלה הם סבירים ולא גבוהים או נמוכים מדי, למשל כשבדקתי בדוחות של חברת ביג את שיעורי ההיוון שבהם השתמשו לצורך הערכת השווי למרכזי הקניות שלהם ראיתי שגם שם מדובר ב8.25% ומכאן ששתי החברות משתמשות בשיעורי הוון דומים (למרות שמדובר בשמאים שונים ומרכזים שונים). ולכן בשלב זה הנטייה שלי היא לקחת את הערכות השווי של הנכסים כפי שהן מופיעות בדוחות החברה ולהשתמש בהון העצמי של החברה כפי שהוא כתוב בספרים כאל ה NAV הכלכלי שלה.

אוקיי, אז אם ה NAV שווה להון העצמי של החברה, זה רק הגיוני ששווי השוק של מגה אור צריך להיגזר ממנו ולכן המכפיל שהכי מעניין לבדוק הוא דווקא מכפיל ההון, על פי מכפיל ההון אני אוכל להעריך האם החברה נסחרת מעל או מתחת לשווי נכסיה. וכאמור הנה לנו נקודה נוספת שחופפת לבנקים שגם אותם מקובל לתמחר ולהשוות על פי מכפיל ההון.

האחות הגדולה מול האחות הקטנה:

לצורך מציאת מכפיל ההון ההוגן לחברה חשבתי שיהיה מעניין להשוות אותה לאחות הגדולה והשותפה העיקרית ביג. ביג נסחרת היום במכפיל הון של 0.95 אל מול מול מכפיל 0.72 של מגה אור כאשר לשתי החברות מודל פעולה קרוב מאד. הדבר הבא שאותו ניגשתי לבדוק הוא המינוף שכן מדובר בנתון החשוב הבא שיש לבדוק ושאמור גם הוא להשפיע על קביעת מכפיל ההון. מבדיקה של נתון יחס ההון-למאזן אצל שתי החברות מתקבל יחס של 25% אצל ביג אל מול 27% אצל מגה אור ומכאן שהמינוף של ביג אפילו מעט גבוה יותר. כעת כל מה שנישאר לי לעשות זה לנסות ולקבוע מהו מכפיל ההון המייצג למגה אור ? במידה ומדובר היה בשתי חברות בסדר גודל דומה הייתי בוחר לתת למגה-אור מכפיל גבוה יותר מזה של ביג ולו רק בגלל פוטנציאל הצמיחה, אך מכיוון שביג היא חברה גדולה הרבה יותר, ומגה אור לפחות בשלב זה היא חברה די אנונימית ולא פופולרית אני לא אלך עד לשם ואסתפק במכפיל הון שמרני יחסית של 0.85 לפחות לטווח הקרוב.

אז יש פה בכלל בשר ?

אם בוחנים את שווי החברה על פי מכפיל ההון הנוכחי מגיעים לכך שהחברה נסחרת בדיסקאונט לא כלכך גדול, ההבדל בין 0.72 ל0.85 הוא בסך 18% וזה לא נותן לי מרווח בטחון גבוה כלכך שמצדיק השקעה. אבל כאמור מגה-אור היא חברה שכל הזמן יוזמת וצומחת ולכן עניין אותי יותר לנסות ולהעריך מה יהיה שווי ההון העצמי בהמשך הדרך. ואם אני מניח שההון העצמי של החברה ימשיך ויצמח כפי שקרה בשנים הקודמות ולכן גם אם מכפיל ההון לא ישתפר עדיין הגידול בהון ייקח את השווי למעלה איתו. כדי לנסות ולבדוק את זה חשבתי שיהיה מעניין לנסות ולהעריך בכמה צפויה החברה להגדיל את הונה עצמי בשנת 2013 משיערוכים ורווחים גם יחד.

כדי להעריך מה יהיה הגידול בהון העצמי בסוף השנה אני אנסה להעריך בנפרד מה תהיה התרומה מהכנסות (שכירות ודמי ניהול) ומה תהיה התרומה משיערוכים. הטבלה למטה מסכמת תוצאות החברה בשלוש השנים האחרונות. אני אשתמש בתוצאות 2012 ועל פיהן אנסה להעריך כמה צפויה החברה להרוויח רק משכירות ודמי ניהול בשנת 2013 .

לצורך חישוב חלק ההכנסות לקחתי את הרווח מהכנסות של הרבעון הרביעי שכולל את כל הנכסים המניבים שיש לחברה נכון להיום (הקצב הכי מייצג) שהוא 9.8 מ', הכפלתי אותו ב4 והגעתי לקצת פחות מ40 מ'. מהסכום הזה אני צריך לנכות את ההוצאות של החברה כדי להגיע לרווח, בתור הוצאות שנתיות מייצגות אני אקח את אלו של כל 2012– כלומר כל הוצאות המימון של 2012 (17.8 מ') ועוד כל הוצאות ההנהלה (7.7 מ') ויחד נגיע לקצת פחות מ26 מ' ש"ח. מכאן שקצב הרווח המייצג שאותו אני צופה ל2013 על בסיס הנכסים הקיימים הוא 40-26 = 14 מ' ש"ח ובניכוי מס קצת יותר מ10 מ' ש"ח.

כעת אני צריך לנסות ולהעריך כמה "תרוויח" החברה השנה משיערוך הנכסים, לצורך כך בדקתי אילו נכסים בפיתוח (מסווגים כנדלן בהקמה) אמורים להצטרף למצבת הנכסים המניבים של החברה במהלך השנה הקרובה. כיום קיימים שלושה נכסים שנמצאים בשלבי בנייה מתקדמים ושאמורים להיות מאוכלסים ברבעון השלישי של 2013:

  • רמי לוי – נתיבות
  • בית ניסקו – מודיעין
  • מרכז כורדאני (ביג) – קריית מוצקין

הטבלה למטה לקוחה מהדוח השנתי 2012 והיא מראה את השווי בו רשומים הנכסים בספרים כיום והוא כ36 מ' ש"ח (8.5, 9.25 ו18.959) אל מול השווי הצפוי להם לאחר האכלוס – 73 מ' ש"ח. השיערוך של שלושת הנכסים האלה אמור לתרום עוד 36 מ' ש"ח שהם כ27 מ' ש"ח לאחר הפרשה למיסים (כל זאת בהנחה שההוצאות על פיתוח הנכסים לא יעלו על אלו שהוערכו ע" החברה).

אז מה יהיה ההון העצמי בעוד שנה?

כשאני מסכם את שתי ההערכות שעשיתי (10 מ' מהכנסות ועוד 27 מ' משיערוכים) אני מגיע למסקנה שההון בסוף 2013 צפוי לגדול בכ-37 מ' ש"ח. נכון שמדובר פה בסך הכל בהערכה אבל כשמסתכלים על תוצאות 2010-2012 מקבלים תמונה מאד דומה ולכן אני מעריך שגם ב2013 המספר הזה לא יהיה רחוק מהמציאות וזאת כל עוד שלא יחול שינוי מהותי בעסקי החברה, כזה שיגרום להעלאת שיעורי ההיוון או לירידה בתפוסה. בנוסף צריך לזכור שמדובר בהערכה שמרנית מעט שכן בחישוב ההכנסות התבססתי רק על הנכסים המניבים שיש לחברה כיום וזה למרות שברור לי ששלושת הנכסים שכרגע נמצאים בבנייה כמו גם הנכס החדש במודיעין שאותו קנתה החברה בשיתוף עם ריט1 לאחרונה צפויים לתרום גם הם להכנסות עוד השנה. כיום ההון העצמי של החברה עומד על 180 מ' ש"ח, אם נוסיף לו עוד 37 מ' נקבל 217 מ' ש"ח שלפי שווי של 129 מ' ש"ח יביאו את מכפיל ההון לאזור ה 0.6 וזה כבר מכפיל הון נמוך למדי לחברה צומחת עם נכסים איכותיים כמו מגה-אור.

במידה וההערכות שלי האלה אכן יהפכו למציאות – אני חושב שהאפסייד בטווח של שנה מהיום הוא בסדר גודל של 40% (מכפיל הון 0.85 על שווי של 217 מ'). חשוב לי להזכיר שמכפיל ההון הזה הוא שמרני יחסית ושהוא נבחר בעיקר בגלל שמדובר בחברה קטנה ולא מוכרת ולכן גם פה טמון לא מעט פוטנציאל. כל עוד החברה תמשיך לשייט מתחת לרדאר נראה שהמכפיל הזה הוא הגבול העליון אבל אני די בטוח שברגע שציבור המשקיעים יגלה אותה נוכל לדבר על מכפיל גבוה יותר – כזה שייצג בצורה טובה יותר את קצב הצמיחה שלה. לגבי העניין האחרון, לא בטוח אם זה יקרה תוך שנה או יותר אבל כל עוד שהחברה תמשיך לעבוד במרץ ולייצר ערך בקצב שהיא עושה את זה היום אני בטוח שזה רק עניין של זמן.

האם הNAV באמת שווה להון העצמי?

כעת וידוי קצר – קצת רימיתי קודם כשכתבתי שההון העצמי שווה ל NAV , כלומר זה בערך נכון אבל בשלב זה חסרים לנו שני מרכיבים נוספים במשוואה כדי להגיע לשווי הנכסי מייצג, האלמנט הראשון הוא היוון הוצאות ההנהלה, בדר"כ כאשר מחשבים NAV לצורך קביעת שווי מהוונים את הוצאות ההנהלה לפי מכפיל מייצג כלשהו ואת התוצאה מפחיתים מהשווי, אבל כשעברתי קצת על הערכות שווי שנעשו לחברות דומות למדתי שבמידה ואופי החברה הוא יזמי ניתן לומר שאלמנט הייזמות מאזן את את מרכיב הוצאות הההנהלה – כלומר נכון שההנהלה עולה כסף אבל היא מפצה את המשקיע בכך שהיא יוזמת ומצמיחה את העסק, לאלמנט הזה קוראים פרמיית הייזום ומקובל שבחברות מסוגה של מגה אור הוא מקזז במלואו את רכיב היוון הוצאות ההנהלה בחישוב ה NAV.

האלמנט השני הוא נושא המיסים הנדחים, כבר דיסקסנו את זה שהרווח החשבונאי של חברות נדלן מניב מורכב מהכנסות ומשיערוכים. על הרווח התזרימי שמגיע מההכנסות, חברות הנדלן משלמות מס בצורה רגילה אבל מה עושים עם הרווחים משיערוכים ? מצד אחד הם חלק משמעותי משורת הרווח הנקי אך מהצד השני מדובר בנתון חשבונאי בלבד ועד שהחברה לא תממש את הנכס היא לא באמת תראה את הכסף הזה. לצורך זה ובמסגרת יישום ה- IFRS לשערוך נדלן להשקעה נוהגות החברות להפריש בספרים למסים נדחים. הפתרון הזה בעצם מיישר את המאזן בכך שכל הרווחים החשבונאים שנובעים משיערוכים בעצם ממוסים רק חשבונאית ונרשמים כחוב בספרי החברה. כך, רק במידה והחברה תבחר לממש את הנכס המושבח היא תשלם בפועל את המס בגין המכירה.

הסיבה שסיפרתי לכם את כל זה היא שגם פה יש כלל אצבע בקרב מעריכי השווי של חברות הנדלן המניב והוא לייחס למיסים הנדחים רק 50% משווים בספרים ואת ה50% הנותרים להוסיף לNAV. ההגיון מאחורי הפעולה הזו הוא די בריא, אם נחשוב רגע על חברה כמו מגה-אור שנמצאת כל הזמן בצמיחה ומוסיפה עוד ועוד נכסים, נבין שיש סיכוי סביר שיעברו עוד הרבה מאד שנים עד שהנכסים של החברה ימכרו (אם בכלל) והמיסים האלו ישולמו ולכן נהוג להתייחס רק לחצי מהסכום כחוב "אמיתי" ואת החצי השני "להחזיר". ואכן ברב מודלי הNAV  שבהם נתקלתי ברשת (הנה דוגמא) הוסיפו לשווי הנכסי כ50% מהמיסים הנדחים. בכך שאני מתמחר לפי ההון העצמי ולא לפי הNAV  (בתוספת 50% מיסים נדחים) אני בעצם מתעלם התוספת החיובית הזה והסיבה לכך היא שפשוט יותר נח לי להשוות על בסיס הון עצמי וכל עוד שגם בביג אני לא מחזיר חזרה את המס אני פחות או יותר משווה תפוחים לתפוחים. רק לצורך ההבנה של סדר הגודל אני אציין שסך המיסים הנדחים של מגה אור עומד על כ42 מ' ש"ח.

נקודות נוספות

הנהלת החברה

בעל השליטה בחברה הוא צחי נחמיאס, גם עליו לא שמעתי עד שנתקלתי בחברה אבל עכשיו חודש וקצת לאחר שנכנסתי לעניינים אני כבר מבין שמדובר בבחור רציני. כנראה שיש סיבה טובה למה גם ביג, גם רמי לוי וגם השאר בחרו בו כשותף אסטרטגי – עד עכשיו נראה שהוא יודע לעשות את העבודה לא רע בכלל. נחמיאס הקים את החברה ב2002 ופעל בהיקף קטן יחסית, ב2007 הוא הנפיק את החברה בבורסה ומאז נראה שהחברה העלתה הילוך והיא צומחת בקצת מאד מאד מרשים. עוד נקודה מעניינת היא מנכ"ל החברה איתמר רגב – שבשלב זה אני בטוח שלא תופתעו כשאספר לכם שעד לפני שנתיים הוא היה סמנכ"ל ביג. מה אתם אומרים ? האחות הקטנה או לא האחות הקטנה ?

נכסי החברה והחשיפה למצב הכלכלי

אני מאד אוהב את סוג הנכסים שמחזיקה החברה הזו וככל הנראה גם הלקוחות של החברה יסכימו איתי אחרת קשה יהיה להסביר את העובדה שכמעט כל הנכסים נמצאים בתפוסה מלאה. מצד אחד יש את מרכזי הקניות הפתוחים (ביג + רמי לוי + ריט1), המרכזים האלה נתפסים בעיני כמאד איכותיים ולטעמי ממוצבים טוב גם לקראת תסריט של שינוי לרעה באקלים הכלכלי שעלול להגיע בהמשך הדרך. בסך הכל גם כשיש מיתון אנשים צריכים לאכול וקונים אצל רמי לוי (אולי אפילו יותר) ואם כבר קונים בגדים וכו' אז כנראה יהיה יותר זול בביג מאשר בקניונים הגדולים. בנוסף עומס השכירות על לקוחות החברה הוא נמוך יחסית כמו גם הוצאות הניהול שהם משלמים (אין מעליות :-) ) ולכן סיכוי טוב שיעמדו בו גם בתקופות קשות יותר. די ברור שבמידה והכלכלה תכנס לתקופה מאתגרת יותר של מיתון קיים סיכוי שנראה שיערוכים כלפי מטה, אבל עדיין נראה לי שהשכירות הנמוכה והאופי העממי של המרכזים יעזרו לעבור גם תקופות כאלה בשלום.

אחרי מרכזי הקניות יש את הנכסים הלוגיסטיים וכאן גם לטעמי מדובר בנכסים איכותיים (רובם באזור מודיעין שנמצא בתנופה אדירה) שבדרך כלל מושכרים במחיר זול יחסית (30+ למ"ר) לשוכרים איתנים בשכירות ארוכת טווח. כמו כן אני גם מאד את העובדה שכל נכסי החברה נמצאים בארץ, נכון שיש כאלה שיטענו שעדיף פיזור גאוגרפי גבוה יותר אבל אחרי הרפתקאות מזרח אירופה של חברות הנדלן הישראליות בשנים האחרונות לי אני אישית מעדיף את הנכסים קרוב לבית. ולסיום צריך לשים לב שלחברה אין חשיפה לתחום המשרדים – זה שלאחרונה שומעים על העתיד הבעייתי שלו מכל מיני כיוונים, אז גם זה נראה כיתרון בעת הנוכחית.

אי אפשר בלי מוסדיים

נכון שקודם כתבתי שמדובר במנייה שאף אחד לא מכיר ? אז זה אולי נכון לגבי משקיעים קטנים כמוני אבל מסתבר שיש לפחות שני גופים שדווקא כן מכירים וכנראה גם מאמינים בחברה. הראשונה היא ילין לפידות שלאורך השנים האחרונות הגדילה את אחזקתה בחברה באופן עקבי וכיום היא מחזיקה ב8.1% מהון המניות של החברה. השניה היא פניקס שנכנסה לתמונה במהלך 2012 והיום מחזיקה בקצת פחות מ7%.

מדיניות הריבית

פה אין יותר מה להרחיב, אני מניח שלכולנו ברור שתקופות כאלה שבהן סביבת הריבית היא מהנמוכות שנראו במחוזותינו מהוות קרקע פורייה בדיוק לסוג הזה של החברות שעושות את רווחיהן מההפרש שבין החוב להכנסות. רק בחודש האחרון הוריד הנגיד את הריבית ב0.5 אחוז וזה לבדו אמור לתרום לשיפור התזרים של החברה ולעליית הרווחיות הגולמית במשהו בין 10% ל- 20%.

דיבידנד ? עדיין לא ..

סיבה אפשרית ולגיטימית לכך שהמנייה נסחרת בזול היא העובדה שהחברה אינה מחלקת דיבידנדים למשקיעים, בכל הנוגע לחברות נדלן מניב – הדיבידנד הוא בדר"כ חלק בלתי נפרד מהצפיות של המשקיעים בז'אנר. מצד שני כאשר אני מסתכל על קצב הצמיחה של החברה והנכסים נראה לי שבשלב הזה עדיף שישקיעו את הכסף בהמשך הצמיחה של החברה (קניית עוד נכסים ופיתוחם) מאשר יחלקו אותו למשקיעים. אבל אחרי שאמרתי את זה, אני יכול רק להעריך שבעוד שנה שנתיים כשבחברה יחליטו לנוח קצת, להוריד את הרגל מהגז ולצבור שומנים גם זה יבוא וכשזה יקרה אני מאמין שהשוק לא יישאר אדיש.

תשואת האג"ח של החברה

אחד הדברים שאני מאד אוהב לבדוק לפני כל השקעה הוא התשואה בה נסחרות אגרות החוב של החברה. למגה אור יש 3 סדרות של אג"ח,סדרה א' היא אג"ח להמרה ואמורה להפדות ממש בקרוב, שתי הסדרות האחרות הן צמודות ונסחרות בתשואה ברוטו  של פחות מ3% מה שמעיד על כך שגם מחזיקי החוב של בטוחים בהשקעתם. בנוסף לכך לפני כשבועיים הודיעה החברה על הרחבת סדרת אג"ח ג' שלה לצורך רכישת המרכז המסחרי במודיעין ביחד עם ריט1, בהרחבה הזו הנפיקה החברה אג"ח נוספים בסדרה ג' בסך של 35 מ' ש"ח וגם כאן לאחר מהלך בזק שארך בסך הכל שבוע ימים ההיצע נענה במלואו.

יש גם סיכונים

סביבה כלכלית

כבר דיברתי על זה קודם בהקשר של הנכסים, חשוב להדגיש שבשנים האחרונות רב חברות הנדלן שיערכו את נכסיהן כלפי מעלה ונכון לכרגע נראה שהתחום המניב נמצא הרבה יותר קרוב לטווח העליון של שיעורי ההיוון מאשר לתחתון. במידה והמשק יסבול מהאטה סביר שחברות הנדלן יפגעו גם הן משני כיוונים.זה מתחיל בהקטנת שיעורי ההיוון עקב העלייה בסיכון וממשיך באפשרות של ירידה בNOI  כתוצאה מירידת מחירי שכירות, עזיבת שוכרים ואפילו חובות מסופקים. כפי שכבר אמרתי קודם לדעתי החברה ממוצבת לא רע בכלל כלפי תרחיש כזה אבל עדיין – כשיורד גשם כולם נרטבים..

עליית המדד

מה עם אינפלציה ? מי שלא מכיר כלכך את התחום עשוי לחשוב שזה מקור לסיכון שכן במקרה של עליית קצב האינפלציה, זו תוביל לעלייה במדד ואז חובות החברה (בעיקר האג"ח) יעלו גם הם. אבל במקרה הזה דווקא לא מדובר בסיכון מהותי מכיוון שכל חוזי השכירות של החברה צמודים למדד ולכן גם ההכנסות שלהם צפויות לעלות באותו שיעור ובכך לפצות על העניין. הסיכון אם קיים מגיע יותר מכיוון העלאת עומס השכירות על לקוחות החברה.

מינוף

כרגע החברה פועלת במינוף סביר של 27% אבל זה כבר מתחיל להתקרב לגבול העליון, כמו בכל תחום גם כאן המינוף פועל כחרב פיפיות מצד אחד הוא תורם לרווחים (במיוחד בסביבת ריבית נמוכה כמו היום) אך מצד שני מעלה את הסיכון בזמנים קשים יותר. כל עוד שהחברה תשמור על רמת המינוף הנוכחית ולא תגזים (כמו נניח ירידה מתחת ל 20% הון למאזן) אני חושב שמצבה ישאר יציב אבל בהחלט חשוב לשים לב לזה.

סיכום

לפני כחודש בסוף הפוסט על סיליקום סיפרתי לכם שניתקלתי במניית נדלן מניב שצומחת בקצב מהיר. מהרגע הראשון מאד התחברתי לסיפור והתרשמתי מהפוטנציאל אבל מה שעצר אותי היה חוסר הניסיון שלי עם הז'אנר – לא ממש ידעתי איך להתחיל ולתמחר את זה. במהלך החודש (פלוס) האחרון השקעתי לא מעט זמן בניסיון ללמוד יותר טוב את את התחום כל זאת כדי להבין האם מעבר לפוטנציאל יש פה גם תמחור סביר שמשאיר לי מקום להרוויח מקניית המנייה. וככה לאורך התקופה למדתי יותר ויותר על החברה ועל והתמחור כאשר במקביל התחלתי גם לבנות את הפוזיציה מה שלא היה פשוט בכלל שכן מדובר בנייר לא סחיר במיוחד והמרווחים בין המוכרים לקונים היו די גדולים. בסופו של דבר לאחר מספר שבועות בהם למדתי וקניתי (לסירוגין) הצלחתי להשיג גם בטחון גבוה יותר בהשקעה וגם פוזיציה בסדר גודל שאני מרגיש טוב איתו (שער קנייה ממוצע 833).

למרות שהיום אני יודע קצת יותר לגבי התחום אני עדיין מבין שמדובר בתחום חדש בשבילי ומכיוון שכך אני באיזשהו מקום עדיין מעט חסר בטחון לגבי ההשקעה הזו. אין לי ספק שיש פה יופי של סיפור – חברה קטנה עם שותפים גדולים (פי 10 ממנה) שמוסיפה נכסים איכותיים וצומחת בקצב מהיר והכי חשוב מבלי להתפזר. מצד שני בכל מה שנוגע לחלק הכמותי ולניסיון להעריך את שווי החברה ההוגן יכול להיות שאני מפספס משהו – כבר היום אני יודע שמחיר הקנייה שלי (מכפיל הון 0.7) הוא לא הכי זול בעולם, הייתי מרגיש בטוח הרבה יותר אם הייתי קונה את המנייה לפני כחצי שנה כשהיא נסחרה במכפיל הון של קצת יותר מ 0.5 אבל בהשקעות כמו בכל תחום אחר בחיים  – עד שלא מנסים לא יודעים ובשלב זה אני די משוכנע שבשנה-שנתיים הקרובות החברה תמשיך להגדיל ולהשביח את נכסיה ושההון העצמי שלה יעלה יחד איתם.

מי שעוקב אחרי הפוסטים האחרונים שלי בטח כבר שם לב שלאחרונה הפכתי את ההשקעה בתחומים חדשים לסוג של הרגל ואני כל הזמן מנסה למצוא השקעות במקומות שפעם בכלל לא הייתי טורח לחפש בהם. מצד אחד זה נחמד להפתח לדברים חדשים אבל מצד שני אני מבין שזה כנראה גם יותר מסוכן מכיוון שהסיכוי שאני טועה ומפספס משהו גדל ככל שאני מתרחק מאזורי הנוחות שלי. מגה אור כאמור היא חברת הנדלן המניב הראשונה אותה אני מנסה לנתח בצורה מפורטת ועל כן הפעם אפילו יותר מתמיד אשמח לקבל מכם הערות, הבארות, הפניות לנקודות שפספסתי וכל דבר אחר שתמצאו לנכון לגבי הסיפור הזה.

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות מגה אור אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך. יש לקרוא את הסרת האחריות. 

test 123